הוא לא זוכר כלום...הוא לא יזכור כלום.....

חודשים תמכתי בו מאחורי גבו,והוא לא הרגיש אותי.עכשיו הוא סתם כועס וזועף פנים לעברי,הוא לא מבין שנמאס לי כבר,נמאס לי ממנו,נמאס לי ממני,נמאס לי משנינו.הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו,כי זאת אהבה שמתקיימת מרגע היוולדי לאוויר העולם.

הכעס שלו חסר פואנטה כלפי,הוא רואה אותי וחייב לתת הערה.

אף פעם לא היה גאה במה שאני עושה,אף פעם לא אמר זאת. אף פעם לא היה אכפת לו מה מצבי,אבל רק שהוא עובר תקופות קשות והמבטים שלו נכנסים לי ללב,רק אז אני מבינה מה זה כאב,מה זה התגשמות של כל הדברים שלא האמנת שיקרו דווקא לך מכולם.  אז אני בוכה איתו לפעמיים,כל אחד מתחת לשמיכה שלו בלי הבעות פנים רק בכי שקט וכאב עמוק שנסתר בתוך לבינו.

 אז אנחנו רוב חיינו ביחד ולא מתקשרים.

אז מה יהיה איתנו איש יקר?