הדיכאון יצא משליטה.

-ידיים

-רגליים

קובית קרח משוגעת.

יבוא יום וכולנו נמות,אולי ישארו כמה חארות שימשיכו שושלת חארות נוספת,אבל למי אכפת?!

והנה אני פותחת עוד פוסט "אופטימי" ביותר,ורע לי,למי אכפת שרע לי?! והראש שלי לאט לאט מתמלא מחשבות אובדניות שחלק מהן כוללות מה שרוב האנשים הדיכאונים חושבים להם מידי יום,אם אני אמות או נלך על משהו פשוט יותר אפצע כמה אנשים באמת יבוא לבקר אותי?! ושוב את מי זה מעניין?! אני מודה שפוסטים דיכאונים יש כמעט בכל בלוג שתכנסו אליו וזה משעמם לשמוע על כמה אנשים מדוכאים,ומראים את זה לעולם,אבל אין לי כוחות לדבר עם אנשים על זה,ובטח שלא לכתוב את זה על דף כי הכל מתבטא בשירים עלובים שאני זורקת לפח אחרי שסיימתי לשיים את הנקודה האחרונה בבית האחרון,אז בלוג זה המוצא האחרון כנראה.

קובית קרח,

האופטימיות תנצח!

אז מה קורה לאחרונה?

-בעיקרון כלום,שגרתי למדי,השטיפת מוח של "האח הגדול" גורמת למדינה כרגיל להראות מדינת חסרת השכלה,חטטנית,שמחפשת רק ממה להתלהב,ועד שהם מתלהבים ממשהו שזה כבר מחבורה של אנשים בעלי סטיגמות של תוכנית ריאלטי שתקועים בתוך בית,ועוד המדינה חייה בהכחשות שהם לא מקבלים על זה כסף,ושבאמת יש שם מצלמות נסתרות,טיפשים! יצא לי לראות פרק אחד של הגועל הזה ומה קורה שם ארז טל מדבר עם לאון,ואז לאון מסתכל למצלמה,מעניין איך הוא יודע שיש שם מצלמה,אם המצלמה אמורה להיות מצלמה נסתרת,ועוד משהו עינב שנוקטת בשמות של "פרדימנים" שהיא בעצמה לא נראה לי באמת יודעת מה זה אומר, איך היא ידעה לאן להפנות את האצבע שלה אם היא לא יודעת איפה המצלמות?! ולמה שלא נקח את אבא שלה שקיבל כל כל הרבה הערכה במדינה לכנסת,כי הוא גם אנס וגם בעל תמיכה מדינית וכן,גם אני הייתי מוכנה להיות שותפה בתוכנית הזאת להיות עוד סטגימה בראילטי לקבל משכורת חודשית בשווי של 14,000 אם לא יותר,ולעבוד בעיניים למדינה שלמה,למי שלא מבין למה אנס ופספס חדשות:http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,797,209,2973,.aspx

-שבוע הבא חנוכה סוף סוף זה הולך להיות כל כך טוב אני כל כך צריכה חופש במיוחד שכל החברים שלי מראשון-לציון עומדים להגיע לחור הצפוני הזה (מסתבר שיש אוטובוס לפה P:) הולך להיות ממש כיף.

כרגע בביה"ס נכנסנו לפרוייקט שהתלמידים מציירים על קיר אחד בכיתה,הכיתה שלי ציירה את כל התלמידים בתור גיבורי על יכול להיות שזה יהיה מוכן עד יום שני אני מקווה בשבילם,ויום שני אם אני לא טועה מציגים את הקירות ל"שופטים" ואז מקבלים על זה פרס אבל כמובן שזה ביה"ס ככה שאין לי ציפיות ולא באמת אכפת לי מה קורה עם הקיר והפרס וכל הבולשיט הזה.

-שבוע שעבר הייתה בריתה לבת-דוד שלי היה טוב לראות את כל המשפחה מאוחדת כבר הרבה זמן זה לא קרה מאז שעזבנו לחור הזה,אבל כל היומים שלמחרת הקאתי בצורה נוראית המגורים שלי הפכו להיות האסלה בשירותים,העיקר שעכשיו אני בסדר.

-אתמול הלכתי להתנדב בארווה כהרגלי לאחרונה,והסוסה שאני רוכבת עלייה הפסיקה לצלוע אז זכיתי לרכב והיה כל כך כיף!

זה היה ממש חסר לי אני לא יכולה בלי התחושה הזאת אחרי שרכבתי להתחיל את הסופ"ש.

קובית קרח,

פותחת בסופ"ש של לימודים בלשון.

שלום אהובי,

פניך לא זורחות עליי כמו אתמול שלשום וריח אחר מופץ בחדר,המראה שנמצאת מולי עלייה תלוי מעיל ישן מלא בגרגרי אבק שכבר הם מתפוררים אט-אט מזקנתם כנראה שייך לך מהפעם האחרונה שנראת בחדרי,כרגע אני נערה מתבגרת שחייה את החיים הנורא פשוטים שלה,אבל מסבכת אותם למען קבלת תמיכה ממישהו יקר ללבה שכנראה זה אתה,וכן,מצבי בסדר כרגע אם אתה שואל אני מתגעגעת ומחכה לפעם הבאה שנתראה.

אני לא חוששת לאבד אותך לטובת נערת יפת פנים שתתן לך טיפת חום ואהבה שאינני לצדך,אני מודה אני אוהבת ופוחדת מלאת חששות,ופרפרים אפורים מסתובבים אצלי בבטן חיים יום אחד,ומתים מפחד חזק של זיהום אהבה לכן יקירי האהוב לכתוב לך מכתב בעל חיבה זאת אינה מספקת את הערכה של כלפייך,וגורמת לי להרגיש קצת מטופשת שכל זה כתוב במכתב עלוב כזה,אבל זאת אני,

האוהבת.

טוב,מצאתי את זה אתמול זרוק בין כל חבילות הדפים שלי ,וחשבתי שאולי כדאי לעלות את זה,ומה שמפתיע בזה,זה שהקטע הזה נכתב לפני שנה אין לי מושג בהשראה של מה,בכל מקרה העלתי את זה ואין לי מושג למה.

עייפה - מעוררת

מתה - חייה

פוחדת - אמיצה

נסגרת - נפתחת

דיכאונית - מאושרת

ענייה - עשירה

שנואה - נאהבת

כנראה שמה שמסומן באדום מוצדק |:

קובית קרח,

שפוגשת חברים בבית קברות.

איזה אושר

חצי שנה זה הרבה זמן ,אני נמצאת חצי שנה עם האדם שאני הכי הייתי רוצה להיות חלק מהחיים שלו (ואני חלק מהחיים שלו ).

היום קמתי בבוקר וחשבתי לעצמי בדיוק היום לפני חצי שנה התחלתי את האהבת הנעורים האמיתית שלי,אני מודה שכבר עם תחילת הבוקר לפתוח בחיוך טיפשי ומאוהב זאת הרגשה מוזרה,אבל כל כך טובה שקשה לתאר מה שמוזר חשבתי לעצמי איך לעזאזל הוא מבין אותי כל כך הרבה ועזבו את זה איך הוא סובל אותי כנראה שאני באמת צודקת כל פעם שאני אומרת עד כמה מדהים ומיוחד הוא,אז כל הפוסט הזה נועד כדי להגיד את ה-3 מילים האלה שאני שולחת לו כל בוקר בהודעת אסמס ובלילה לפני השינה

                                                           אני אוהבת אותך ...

- סופ"ש - היה כל כך טוב! הייתה לי את ההפתעה הכי טובה שיכולתי לבקש (אני רוצה כזאת גם ליום-  הולדת,אפילו לפני  )  שני האנשים שהכי קרובים אליי הופיעו לי בטבריה,אפשר לבקש יותר טוב מזה ?!

  לא נראה לי. אז גילה (החברה הכי טובה שיש) וליאור (החבר המדהים שלי שעשה לי התקף לב) 

  תודה לכם ואני אוהבת אותכם מאוד

- קורנפיין ( ערב לזכרם של עודד וערן קורנפיין) - זה ערב של להקות צעירות לזכר הצעירים האלה,שאחד נהרג בתאונת אופנוע בתאילנד ,והשני נהרג במבצע צבאי ,שניהם היו חובבי מוזיקה ולכן יש ערב להקות צעירות שהוא הזכרה לשמם.ההתחלה הייתה מרגשת וההופעות היו לא רעות בכלל רק חבל שהסאונד היה גרוע ולא שמעו את המילים של הזמרים רק את המוזיקה אבל גם טוב.

- עבודה - ואו סוף סוף עבודה! צריכים אותי! יאי!

- שיגרה - טוב,אולי היא לא משעממת כמו שחשבתי.