יש לי ודקה מצד אחד,ומיץ אשכוליות מצד שני,
ובאמצע כוס אדומה מלאה בשטויות.

אני אשב עוד דקה כדי לקלוט כמה הכל תלוי,
בנכון לא נכון
אמת או שקר
ואם הייתי חייבת להיות זאת שלא שוכחת?

רע לי.

אני מדוכאת.

אף אחד לא תומך בי.

נהייתי אלכהוליסטית.

אני מתביישת בעצמי.

אני מחייכת אליכם,ואתם ממשיכים.

אני מדברת אליכם,ואתם ממשיכים.

אני רוצה אליכם,ואתם ממשיכים.

אז מה הטעם להמשיך?

קובית קרח,לא רואה טעם בהמשכיות,

ולא מבינה למה כולם רוצים אליה פתאום.

אביתר מנגן לי מנגינות שאני רוצה קצת מנוחה.אביתר עושה לי טוב כשאני עצובה.כאשר הוא אומר מילים עמוקות שנכנסות לי ללב,אני מחזיקה לו את היד,והוא מתנפל עליי באהבה ואומר:"שלא יהיה רע". הוא אוהב לראות אותי שמחה,הוא לא יעשה לי שום דבר רע,הוא לא כמו כולם,הוא לא עוזב בסוף,הוא עוזב שאני כבר לא צריכה תמיכה.

קובית קרח,מרגישה יותר בטוחה עכשיו.

אני רוצה שיהיה לך טוב.אני רוצה שיהיה לך טוב ותהיה מאושר.שיואהבו אותך כמו שאני אוהבת אותך,ושהחיוך שלך לא ירד מהפנים, אני לא אשכח אף פעם את החיוך שלך שריגש אותי כל פעם. לפעמיים אנחנו מדברים ואתה מספר לי שטוב לך,שהכל נראה לך יפה יותר ואני שמחה לשמוע,אבל תמיד יהיו את הדברים שלא הייתי רוצה לשמוע ממך כמו אכזבות,הכאב שלך,שמשהו לא נראה לך בסדר עם כולם.

אתמול נפטר מישהו מהמשפחה,ואמא הולכת לעבור ניתוח.לא סיפרתי לאף אחד,לא מחפשת ניחומים לגביי אמא שלי ושאין לי מה לדאוג,והדוד שנפטר גם ככה לא היה קרוב אליי,אבל זה כמו אבל משפחתי שנמצא באוויר כמו חידק.

איכשהו מכולם לך רציתי לספר,אבל אני אדבר,ואתה תהפוך לקיר,לא מקשיב,אדיש,שלא מזיז לו כלום.

 בעבר היית מקשיב,היית מעניק,ועכשיו אתה קיר יש בך תוכן,אבל הוא לא משנה לי דבר.

חלמתי לפני כמה לילות חלום עלייך ועליי.

אני הייתי על שכובה על המדרכה בעוד נשמתי בורחת לכיוון השמיים,ואתה הסתכלת מעליי במבט לא מבין.

לא האמנתי לזה שאתה רואה אותי גוססת מולך וזה לא הפריע לך בכלל,המבט הקר מהחלום הרתיע אותי,ומאז אני לא מדברת,לא מחייכת,ולא מספרת לך שום דבר.

ככה שתקופת הטוב והיופי נגמרה בנינו,ואני לא רוצה לשמוע עוד עלייך.

קובית קרח,שבורה.

אני לומדת לאהוב את הסביבה שלי,אני לומדת לאהוב את המרחק,אני לומדת לאהוב את החיים יותר,אני לומדת לאהוב את החיוך שלי,אני לומדת לאהוב את הלחץ של להספיק,אני לומדת לאהוב את הטיפשות של האנשים,אני לומדת לאהוב כל רגע בחיי,אני לומדת לאהוב פרידות,אני לומדת לאהוב אהבות,אני לומדת לאהוב את האידיוט בספסל לידי,אני לומדת לאהוב את הכלבה שצרחה,אני לומדת לאהוב את הכל,זה מה שבקשתי כל חיי רק ללמוד לאהוב בלי לערער.

קובית קרח,

אוהבת את המשפט מהשיר שבכותרת הפוסט.

דיסקים חדשים לאוסף D:

"שאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם,

שאני יוצא מזה אני איש חדש בעולם,

כשאני יוצא מזה אני יוצא מזה."

(אביתר בנאי/מתנות)

I CAN'T REMEMBER ANYTHING"
CAN'T TALL IF THIS TRUE OR DREAM
DEEP DOWN INSIDE I FEEL TO SCREAM
THIS TERRIBLE SILENCE STOPS ME

(One/Metallica)

הוא לא זוכר כלום...הוא לא יזכור כלום.....

חודשים תמכתי בו מאחורי גבו,והוא לא הרגיש אותי.עכשיו הוא סתם כועס וזועף פנים לעברי,הוא לא מבין שנמאס לי כבר,נמאס לי ממנו,נמאס לי ממני,נמאס לי משנינו.הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו,כי זאת אהבה שמתקיימת מרגע היוולדי לאוויר העולם.

הכעס שלו חסר פואנטה כלפי,הוא רואה אותי וחייב לתת הערה.

אף פעם לא היה גאה במה שאני עושה,אף פעם לא אמר זאת. אף פעם לא היה אכפת לו מה מצבי,אבל רק שהוא עובר תקופות קשות והמבטים שלו נכנסים לי ללב,רק אז אני מבינה מה זה כאב,מה זה התגשמות של כל הדברים שלא האמנת שיקרו דווקא לך מכולם.  אז אני בוכה איתו לפעמיים,כל אחד מתחת לשמיכה שלו בלי הבעות פנים רק בכי שקט וכאב עמוק שנסתר בתוך לבינו.

 אז אנחנו רוב חיינו ביחד ולא מתקשרים.

אז מה יהיה איתנו איש יקר?