אנחנו נמצאים פה.

והפה הוא הפה שהיה שם והנה הוא כאן,

והמצאותנו היא עכשיו והעכשיו שהיה אז והאז

שנהיה עכשיו, ואנחנו מקננים בו, אוספים ענפים ענף לענף

וזרד לזרד, לקנן בפה ובעכשיו.

קן כאן שיהיה מחסה מרוח התקופה, זו שמעיפה חול ואבק בעיניים ומזכירה

את מה שהיה ועושה את מה שיהיה רב משמעות או טיפשי.

עד כאן הקדמה מלאכותית למה שיש לאמר. לרוח התקופה שברגע

נהיתה קפה של בוקר, נהיתה קריאת חדשות במסך מרצד בעיניים טרוטות,

והקן הוא לא קן אלא סלון ומטבח וארונות מלאים כלים ומכשירים

אוספים כלי לכלי וכף לכף, לקנן בפה ובעכשיו,

לתפוס מחסה מרוח התקופה בביתנו הזמני

ובזמניות שלנו, הביתית.