הקטע הבא נכתב על נייר ב-1/8 לפנות בוקר בחדרו של בן דודי שלא הפסיק לחפור לי על מסתורין כתיבתי בשעה כה מוזרה.

בן אדם מס' 3 הזיל מולי דמעות לפני דקות ספורות.

ולא הייתי פסיבית, זאת אומרת שידעתי שאני זו שגרמה לכך.

חודש אחד - שלושה יצורים, שלוש דרכים שונות - דמעות.

חלקם לא זכיתי לראות בעיניי, אך על שלושה מקרים ידעתי לפחות.

זה גרם לי להרהר קצת.

מה הולך פה פתאום?

מה לעזאזל קורה מסביבי?

ואז הבנתי.

שלושת האנשים האלו חשו אותי, בצורה עמוקה למדי אני יכולה לנחש ואולי איכשהו ראו את עצמם באור אחר כתוצאה מכך.

איך זה קשור לבלוג?

אני אסביר.

מה שבעצם שונה אצלי זה כושר ההתבטאות שלי. אם זה בכתיבה (בלוג לדוגמא..), דיבור או אפילו נגינה.

בשלושת הדרכים הללו הצלחתי לגרום לשלושה אנשים מיוחדים להתרגש בצורה אולי קצת שונה ואינדיווידואלית.

ומבחינתי זה אולי ההישג הגדול בחיי.

למה זה הסוף?

כי השגתי את מטרתי.

ומפה והלאה אני יכולה להמשיך גם בלי יומן אלקטרוני שידריך אותי בצורה קצת הזויה.

ישנה עוד דרך ארוכה לפניי, אבל הבנתי סוף סוף את הרעיון.

גיליתי את המפתח לאושר.

זו הייתה חוויה מעניינת.

הרפתקה לא רגילה.

אני אסירת תודה שהבנתי כל כך הרבה בגיל כל כך צעיר.

אולי יש אנשים שלא יבינו לעולם.

בהצלחה לכולם,

קמה