לא יודעת למה אני כותבת פה.
בחיים לא חשבתי שאני אכתוב פה.
אבל הנה אני פה.
חייבת לפרוק וזה נראה לי המקום המתאים.
השבוע שלי היה ממש נחמד והסופ"ש בעיקר.
ואז הגיע יום ראשון והייתה לי הרגשה של באסה-פתאום נחתה עליי.
קוורה שמצוברחים לפעמים בלי סיבה.
ואז הגעתי לביצפר לחברות שרק עוקצות אותי מכל הכיוונים,
לא היה לי לאן לברוח. אז נשארתי לסבול עוד עקיצות וירידות.
וככה המשיך גם אתמול וגם היום.
אבל היום? זה השיא ! זה מה ששבר אותי.
אנשים חושבים שעקיצות זה משעשע ומצחיק,
כן יש דברים מצחיקים .. אבל שנוגעים בנושא רגיש כל כך ועוקצים אותי על זה בצורות מביכות ומגעילות ..
אין לי מילים. פשוט לשתוק ולהתעלם. מהפרצופים והצחוקים.
אז יופי שזה נראה להם מצחיק ! אותי ממש לא ..
"חבר אמיתי זה זה שרואה את הכאב בעינייך בזמן שכולם מאמינים לחיוך על פנייך .. "
האמנתי למשפט הזה. והייתי נאמנה לו.
אבל אני? טיפשה ותמימה כמו תמיד.
וכמה שאני רואה שזה נכון אני מנסה להוכיח לעצמי שוואלה זה לא.
ואז האמת באה ליי כמו בומרנג לפנים.
אין על מי לסמוך .. אין עם מי לדבר ..
אני רוצה לברוח מכאן
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
