היום לפני שבוע ניפטרה אחת הנשים הכי מדהימות שאי פעם הכרתי, בקי
בקי היא אחות של סבתא שלי מצד האבא
כל אדם שהיא הייתה מכירה נשבא הקסמייה
אי אפשר היה שלא לאהוב את האישה המקסימה הזו
ביום רביעי שעבר היא נפטרה
אבל את הידיעה קיבלנו רק ביום חמישי בבוקר
ובאותו יום הייתה הלוויה
זאת הייתה הלוויה הראשונה שבאתי אלייה
אני הכרתי אותה ואת כל 5 בנותיה
באתי לומר שלום ולהגיד תנחומיי
הייתה אחת יציבה ורגועה
ולעומתה היו שתיים
פשוט אבודות לחצתי את ידה של לימור
וזה היה כמו לגעת באדם ישן שהוא ער
אמרתי שלום לסבתא שלי ועד כמה אנשים
ואז הכריזו
שהלוויה מתחילה ושמוציאים את הגופה
ושתיים המבנות שלה פשוט צעקו
"למה, אימא למה?"
אימא!... אימא..."
זה היה פשוט קשה
אחד הנכדים שלה בן 17 ככה
ניסה לרוץ אלייה כדי לחבק אותה בפעם האחרונה
לא אפשרו לו
הקריאו נאומים מלי שזו אחת הבנות
ועוד אדם שהיה הבוס שלה עד היום האחרון
הוא לא איפשר לה להתפטר
לפי מה שאימא ואבא שלי אמרו זאת הייתה לוויה המונית
היו יותר מחמישים איש שהם לא רק משפחה
כשקברו אותה
הבת הקטנה שלה (28~)
צעקה: "אימא בואי הביתה בבקשה בואי הביתה אני אקח אותך בבקשה!..."
קצת אחרי זה חזרתי הביתה
יום שישי נסעתי בקר את סבתא שלי
היא ניראתה בסדר
אבל אי אפשר לדעת
יום שבעת בערב החלה השבעה
הייתי שם עם אח שלי הבנות נראו כבר הרבה יותר טוב
היה סביר
כאילו אי אפשר להסביר תחושה של שבעה
יום חמישי לא הצלחתי להירדם
נשארתי ער עד 5:30 בבוקר
התמונות הקולות היו לי בראש
גם עכשיו בכתיבת הפוסט ירדו לי דמעות
בקי
תמיד אתגעגע
יהי זכרה ברוך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
