שאני בת 22 ואני יושבת מול חלונית לבנה, כותבת פוסט קצר בבלוג בו התחלתי לכתוב בגיל 15? (אני לא באמת זוכרת מתי, ואין לי חשק לבדוק)
זה בהחלט משעשע אותי.
אבל הפיתוי להשאיר חותם פה גם בגילי הנוכחי, ניצח.
אז אני בת 22 (אוטוטו, לא אשקר) ואני מאד אמיצה. החיים לא הקלו עליי משום בחינה ואני עדיין עומדת, פועלת, עושה וחייה.
אני כבר אישה בתחילת דרכה ואני חזקה.
אני יכולה לכתוב עוד המון, להראות מה שונה וכמה דומה היה פעם ועכשיו, לשבח את עצמי ולציין את המגרעות, לחשוב על אנשים שהיו ואינם.
אבל לא.
נ.ב.
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=374715&blogcode=12040940
ומה אני? אני אמא שלי.
זה היה רגע גאוני.