"ואל תתקשרי לשאול מה שלומי רק בשביל לספר לי מה שלומך זה לא יפה מצידך.."

הברבזון המכוער - כינוי כמשמעו...

רק שבסוף הסיפור שלי הברבזון נישאר מכוער..

וככל שמנסים לנשק את הצפרדע - היא נישארת אותו דבר,

וליכלוכית שום פיה לא באה לעודד אותה..

מצד אחד אני מאושרת עד אין סוף...

יש לי את כל הסיבות להיות מאושרת,

ובכל זאת אני איפשו עצובה..

למה??

למה הם אפעם לא יכולים להיסתכל עליי בתור ידידה?

למה הם חייבים לנסות להכניס ישר למיטה?

שונאת.

אני כבר לא יודעת מה איתי,

ומה עם אילו שמסביבי,

אנשים משתנים - ואני?

אני נעלמת להם בתוך השינויים.

אני לא רוצה את זה.

או שכן?

וכשאתה עושה משו טוב..

זוכרים אותו?

ובשניה כשמשו מתפקשש..

זוכרים אותו מצויין.

לפעמים רוצה להיעלם - למקום רחוק,

שאפחד לא ימצא אותי,

ככה רק אני ואנוכי,

הירח והכוכבים.

לבד.

גם ככה לא ירגישו בחסרוני. [כך אני מרגישה לפעמים.]

[ ספר לי מה כבד עלייך,

את כל מה שחבוי בך ונרדם,

אני אמחה את דמועותייך,

רק לא תבכה עוד לעולם..]

אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

            זהו..

דובון אני אוהב אותך.

תמיד.