נמאס לי.
נמאס לי ואני אפילו לא יודעת להסביר למה.
אני בתקופה טובה, יש לי חברות מדהימות שאני אוהבת כ"כ.
מצחיק לי, טוב לי, כיף לי.
אבל יש משהו שהורס, ואני לא יודעת מה זה.
הוא כבר מזמן לא קשור לזה, לפני שבועיים דיברתי איתו על זה ומאז אנחנו לא מדברים.
ובאמת עדיף ככה מאשר איך שזה היה.
מצד שני יש אותה, ולמרות שרבנו והתווכחנו היא לא מזיזה לי ממש.
וגם לא ממש מעניינת.
אולי זאת בכלל היא? אני לא רוצה להאמין שבן אדם שכ"כ חשוב לי יגרום לי להרגיש ככה.
אבל יכול להיות שזאת באמת היא שגורמת לי להרגיש ככה, לא במתכוון, בלי לשים לב בכלל, היא עושה את זה. ואני רוצה להאמין שאני רק חושבת ככה ושזה לא באמת ככה.
אבל מי יודע? אולי זאת באמת היא?
ממילה אחת שהיא זורקת, מילה של צחוק, מילה ללא כוונה רעה, אני נעלבת ולוקחת את זה קשה, כשזה בכלל לא אמור לצאת ככה.
זה הפאק אצלי הכל אני לוקחת ללב.
זה שוב חוזר על עצמו כמו מה שהיה אז, אולי אנחנו יותר מדי ביחד וזה מה שגורם לזה?
אני מרגישה שוב, כאילו רק היא מדברת על הדברים כאילו אני האוזן הקשבת.
אבל זה לא בגלל שהיא לא מתעניינת או לא רוצה להקשיב.
זה בגללי. אני לא רוצה לדבר, אני לא רוצה לפתוח ולספר.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, נמאס לי.
נמאס לי מעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יפצי'ק