אז כן, חזרתי. שוב. תמיד אמרו לי שאני לא עקבית, שאני מחפפת, שאני אף פעם לא יודעת לעשות משהו מתחילתו ועד סופו. ואתם בטח יכולים לראות את זה בהפרשי תאריכים בין כל פוסט ופוסט. מתחיל יפה, מסודר, ואז אני בורחת ומחפשת משהו אחר. משהו חדש. ככה זה כאן וככה זה בכל דבר שעשיתי עד כה בעשר ומשהו שנים שאני חיה.
אולי זה בגלל שלא הרגשתי צורך לפרוק. אולי היה לי טוב בתקופה האחרונה, אולי סתם הזמן חנק אותי ולא איפשר לי לעשות את מה שאני רוצה.
אולי חוסר הפרטיות במקום שאמור להיות הכי פרטי שיש גורם לי לשתוק. לא לכתוב, לא להתבטא. להתגנב למחשב לכמה דקות, להיכנס לדפדפן, לפרוק ולחזור למציאות. הכל יכול להיות, מה שבטוח שבסיטואציה שבה אני כותבת לא הייתי כבר הרבה זמן, ודיי התגעגעתי לתחושה הממכרת הזו שבכתיבה.
אז חזרתי לכאן כדי להוציא את כל הספקות, את כל הרגשות, החששות, המחשבות שמהלכות בתוכי בתקווה לא לנטוש גם הפעם 
חג סוכות שמח לכם ולמשפחותכם,
מי ייתן וכל החלומות שלנו יתגשמו 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
