הר געש של רגשות מתפוצץ. וכנראה שזו הניגודיות הזו בעולם שגורמת לי רגע אחד לקפץ מאושר, וברגע אחריו לבכות כמו מטורפת.
העולם הזה גדול עליי בכמה מידות, אני מרגישה לא מספיק מוגנת לקרניים הזרות שנועצות בי עיניים ומאיימות לחדור בכל רגע.
יש כאן רוע, ויש סבל, וכאב לב. ויש אופטימיות, ותקווה, שצונחת כל פעם מחדש לאפס. ומוזר איך ששיר אחד יכול להשפיע עליי ולהפוך לי את המצב רוח לגמרי, כי רק המוסיקה היא זו שיכולה לתמרן אותי, מהמקום הנמוך ביותר למקום הכי גבוה.
וזה עוד פוסט שנגמר ביהיה טוב, או שמחר הכל יסתדר, אבל בפנים זה נאגר ומתפוצץ, ושוב נאגר ושוב מתפוצץ. ואני כבר לא יודעת מה יבוא קודם- התמוטטות או ישועה. תחליטו אתם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
