לעוף לארץ לעולם לא

"מי שחלם לו, ונשאר לו החלום

 מי שלחם לו, לא ישכח על מה לחם

 מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום

מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם"

היי, אתם. גיבורי מלחמה. אמיצים. שוחרי השלום. אנשי הקרבות האילמים. חללים כואבים. כל כך הרבה ניתן לומר על כל אחד ומכם, אבל אתם כה רבים.

ארץ כה יפה יש לנו, ארץ הקודש העברית, וכמה מלחמות אלוהיי, כמה מלחמות? ועוד אמהות שכולות ואבים מיוסרים, ועוד אלמנות טריות וילדים בוכים.

ארץ כה יפה יש לנו, וכל חלקת אדמה גבתה קורבנות. כה קטנה הארץ, וכה גדולים החללים. כה קשים הזיכרונות, והאהבה הצעירה שבערה בלב החייל שנהרג - עודנה חיה וקיימת. היי, את, ארץ יפה. עד מתי נשלם בחיילינו? עד מתי נפחד מטילים, מקסאמים, מאסונות. ממוות יום יומי על הארץ הזו, היפה? המקודשת?

שבוע שעבר יום השואה, 6 מיליון קורבנות תמימים, והיום אלפי חללים ריקים. כל כך הרבה נשמות שעזבו את עולמיינו והשאירו את הארץ היפה כואבת ובוכייה.

להתבשר כל יום על חיילים, פרחים של ממש, שנלקחים מאייתנו. כל כך כואב וכל כך אמיתי. ועוד לא נגמר, ועוד לא היסטוריה - יום יום, ממש עכשיו.

יהי זיכרונם ברוך. נזכור! לא נשכח לעולם, שאנחנו עודנו חיים במלחמה יום יומית. שישנם 3 חיילים חטופים, שהארץ הזו שאנחנו חיים בה נלחמת יום יום על הזכות הבסיסית - לחיות בארץ ישראל, ארץ הקודש, בשלום. בלי מלחמות. בלי קסאמים. בלי חללים.