דצמבר 2007 הייתה תקופה של שירים טובים מאוד שיצר פרי דמיוני.

קצת אחרי ניתוק הקשר מיפית וההתאקלמות שלי לתחושת החופש של טרום גיוס. את חלקם אני זוכרת בעל פה ומדקלמת אותם מעת לעת. לפעמים גם כותבת אותם לאנשים במשרדים, כמו שעשיתי היום במשרד של נוי.

אני נהנת להיזכר מעת לעת שאני בן אדם תרבותי, ומנסה לדמיין את היום שאני אצליח לחזור לעצמי בשלמות ולהינות שוב מקריאה של מחזאות של חנוך לוין, או שירה טובה של גולדברג. אני מתגעגעת יותר מהכל ללימודי האומנות שלי, ולימים ששיחה על פיקאסו לא הייתה נתקלת במבט סתום מצד האחר שמשוחח איתי.

דיברתי עם שי שניה אחרי שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, והיא סיפרה לי שכבר זמן מה שהיא מרגישה פאסיבית, קצת כמו אמא. אני חוששת שכל בנות מורג מפחדות להיות פסיביות בחיים שלהן, כולן רוצות ליצור, כולן רוצות להביע דיעה, כולן רוצות להוציא את ה"ואו" הזה מהפיות של הסובבים אותם [ולמרות הדתיות שלה, שי מאוד מתגעגעת לימים שהיא הייתה מפיקה דברים שהם מעבר לארוחה טובה].

דקה לפני סיום השיחה אמרתי לה שאני גם מתגעגעת לזה מאוד, ושכבר זמן מה אני מרגישה שלא הקדשתי זמן לעצמי.

המטרה הבאה שלי היא לחזור ללמוד נגינה, ככל הנראה על גיטרה כי זה הכי נגיש לי כרגע. אני רוצה להתחיל להלחין את השירים שלי, חסרה לי החיות שמוסיקה יכולה להפיח בשיר, ואחרי שנים ארוכות הגעתי למסקנה שאף אחד לא יצליח להלחין אותם טוב מספיק כמו שאני רוצה חוץ ממני.

אתפנה לסיים ציור ישן עכשיו,

אולי אתלכלך פה ושם בצבעי אקריליק ואתענג על השקידה בתמונה כל כך קטנה וחסרת משמעות.

כשאלך לישון ואסופת הצבעים מתחת לציפורני תהיה הדבר האחרון שאביט בו,

אז, אולי אז,

אני ארגיש חופשיה שוב.

-

אשתציפור [the birdwoman]:

עם מות הקיץ באו הקיצים

וגם אני כציפורים

משכתי הלאה לדרכים לא מוכרות

אל מחוזות השמש והאור.

ולו גם את היית ציפור

ודאי היית כבר מבינה-

לכל סוף יש התחלה, לכל עונה את סיומה.

אני אף פעם לא שוכחת

את נשיקות הקיץ על שפתיי

ולו סבלתי את הקור, מזמן היית חותכת את כנפיי-

אבל אני איני מלאך, ואלו לא משאלותיי;

אומר שלום, אנשוק לך על שפתיים,

אעוף בשיירה אל עלומיי, ובלכתי אוהב אותך כשהיית

אבל

את החורף השנה- תעשי את בלעדי.

[ומחווה קצרה לשירת רחל-

את שהיית לי כשירת רחל

ואותך כתבתי בספרים.

את אושרי, תוגתי, ייגוני,

המילים שכתבתי בימים אפורים.

את, שנגעת בי בעינייך

ועל דל שפתייך נגיעתי חיוך מותחת-

גם עם עלות השחר בחלוני,

בבוא הקיץ,

את בלתי נשכחת.]