לא יודע איך נתתי לזה לקרות. עשרות קלישאות מחנכות אותך לא לזלזל, מזהירות אותך, מראות לך כמה תתחרט, ואתה פשוט לא יכול בלי לחוות את זה על בשרך. כך גם אני, אחרי ששאלתי את עצמי אלף פעמים מה לא בסדר איתה, הבנתי מה לא בסדר בי. אולי זה אפילו לא בגללי, אני חייב להפסיק להאשים את עצמי בהכל. כולם אומרים שהיא זאת שלא בסדר. ובכל זאת, זה אוכל אותי.
כששמעתי אותך אומרת שאת לא רוצה להמשיך עם זה דמעה קטנטנה של הלם צנחה לה היישר מעייני הפעורה. מזל שלא ראית את זה. לא כל כך הצלחתי לדבר, וממילא לא היה לי יותר מדיי מה להגיד לך, אז פשוט אמרתי "טוב, אז ביי". לקח לי כמה ימים לקלוט. בהתחלה הייתי מופתע מדיי בשביל להבין. הכל הוביל לזה, וכבר אפילו התחלתי להכין את עצמי לרגע הזה ובכל זאת, כשזה קרה לא הצלחתי לעכל את זה. אולי התקווה שזה לא יקרה הצליחה להשתלט על הציפיות שלי מבלי שאשים לב. אחרי שהבנתי סוף סוף החלטתי ש"יש עוד אלף כמוך, וממילא לא היית מספיק יפה בשבילי" ודמיינתי איך אתנקם בך דרך עשרות נשים אחרות. לאט לאט ירד לי הכעס וגבר העלבון וגברה הבדידות. מצאתי את עצמי שבור.
את הנחמה חיפשתי אצל האקסית. היא תמיד קיבלה אותי ונתתי לעצמי לא להתחשב בה הפעם. התקשרתי אליה ושאלתי אותה מה היא עושה היום ותוך כדי שיחה החלטתי שלא אביא אותה הביתה, אני לא צריך שגם לה יכאב עכשיו. לא רציתי להתאמץ, לא רציתי לחשוב על כלום, אז פשוט ישבתי איתה באיזה מקום, ממש מול ספסל שנרדמת עליו בידיי. היא שמחה לראות אותי, לקבל אותי, אחרי שלא יכלה להסתכל בעיניי כשידעה שאני יוצא איתך. סיפרתי לה מה קרה. לא הסתרתי את זה שאת זאת שסיימת את זה, אבל גם לא הראתי כמה זה פגע בי. עינייה התעוררו לחיים ואני הבנתי איזו טעות איומה זה להיות איתה שם באותו רגע. כל מילה שהיא אמרה העלתה בי געגוע אלייך. פתאום הבנתי כמה התעלת עליה, כמה היה בך יותר. היא ניסתה להחזיר אותי אליה בעדינות, ואני רציתי שתפסיק אבל לא רציתי שתלך. הייתי זקוק לתשומת הלב הזאת אחרי שעזבת אותי לבדי. הייתי צריך שמשהו יתמוך בי, שמשהו יבלום את הנפילה הזאת. בכל הזמן הזה לא הפסקתי להסתכל על הספסל שמולנו. יכלתי ממש להרגיש אותך בידיי, החזה שלך עולה ויורד בעדינות, פיך פתוח מעט. איך ישבתי ולא כעסתי שזה מה שאנחנו עושים, איך הסתכלתי עלייך במשך שעה וחצי ישנה ולא חשבתי על כלום, רק הרגשתי את האושר על שאני יכול להחזיק אותך בידיי, על השינה התמימה שלך, על כמה שאת יפה ככה. פתאום הרגשתי כמה המקום הזה עלוב כשהוא לא בלעדייך וכעסתי על עצמי שלקחתי אותך לשם בכלל, בפעם היחידה שאני החלטתי לאן הולכים לקחתי אותך דווקא לשם. אותך. לשם. ואז כעסתי על עצמי שלקחתי לכאן גם את האקסית שלי, כשלא רציתי להתאמץ בלחשוב על לאן לקחת אותה. איך העזתי בכלל. הרגשתי שאני חייב להפסיק את כל זה כמה שיותר מהר.
מצאתי את עצמי מתגעגע לא רק אלייך אלא גם לגוף שלך. גיליתי שאני אוהב את חוסר השלמות הקטנה שנכחה בו. כמעט מושלם, ככה אהבתי אותו. את החסרונות הקטנטנים שלך עומדים שם בגאווה, לא מתביישים בעצמם, יודעים שהם מה שעושה אותך מיוחדת. יודעים שאת כל כך מדהימה שהם לא צריכים להסתיר את עצמם, יודעים שהם יכולים לגרום לכל אחד להתאהב בהם, אפילו לשנות את טעמו לתמיד, לחפש אותם בכל אחת, להתגעגע אליהם. התפלאתי שנתת לי את עצמך כל כך מהר. בהתחלה ניסיתי לשכנע את עצמי שזאת חוצפה להתלונן, אבל התחילו לעלות בי מחשבות על גברים אחרים שנגעת בהם ככה, לתהות אם גם אליהם התמסרת כל כך מהר. כעסתי עלייך בשקט. לא נרתעתי, אבל פחדתי שאני צודק. יצאתי עם איזו מישהי שקיוויתי שגופה העירום יהיה דומה לשלך, ומקסימום אדמיין אותך. אני לא כל כך זוכר מה עשיתי בשביל להשכיב אותה, אני בעיקר זוכר שזה לא הלך. גם לא אחרי שלוש פגישות. בעצם גם לא אחרי חמש. החלטתי שעד כאן, ידעתי שאני לא הולך להשקיע בה, ובכלל לא רציתי. היא הסתגרה כמו בתולה בת 15 ופתאום הבנתי כמה חשיבות מייחסים לכל העניין הזה. אפשר לחשוב שהיא לא נהנת בדיוק כמוני. זאת לא איזו מתנה שהיא נותנת לי, זה הכיף של שנינו, זה האיחוד של גופי ושל גופה. שוב מצאתי את עצמי חושב עלייך.
החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולחפש מישהי רצינית. רק כך אוכל לשכח אותך. חבר שלי הראה לי תמונות של איזו חברה של חברה שלו. היא הייתה יפה ממך, אמנם לא בשבילי, אבל ניסיתי להיאבק בזה. חבר שלי אמר שהיא מנגנת בגיטרה ושרה בפאבים ומסיימת תואר במדעי המחשב, ואני דיי שאלתי את עצמי מה בחורה כזאת עושה לבד. מצאתי דרך מתוחכמת לדבר איתה והרגשתי איך אני כובש אותה לאט לאט כבר דרך הטלפון. ידעתי כמה היא מעתניינת וכמה היא לא עושה בשביל זה כלום וזה כל כך הגעיל אותי. התגעגעתי לבגרות שלך וליושר שלך. השיחה איתה זרמה, לא שתקנו לרגע ובכל זאת השתעממתי. התגעגעתי ללדבר איתך על הדברים הלא חשובים באמת. לשתוק ולהסתכל לך בעיניים. התייאשתי ממנה דיי מהר, למרות שידעתי שאני בטח מפספס מציאה. הבנתי שכשרונות ויופי זה כלום לעומת מה שיש בך. משהו שאני לא יודע לתאר. משהו בפשטות שבך, בספונטניות, בישירות.
פתאום הבנתי כמה דרכתי עלייך. איך איזו פעם כשהתמזמזנו במושב האחורי של האוטו שלי התחלתי לצחוק. לא הייתה לי בעיה להגיד לך שכבר הייתי בסיטואציה הזאת עם מישהי עם שם כמו שלך. איך בכל הזדמנות דאגתי להזכיר את האקסית שלי כשהיא בכלל לא עניינה אותי. איך אף פעם לא הראתי לך מה את שווה, כמה אני נדהם ממך, איך אני מרגיש אלייך, כמה את יפה בעיניי, כמה טוב לי איתך. אפילו לא הודתי שכבר בפגישה הראשונה מצאת חן בעיניי. שיחקתי איתך משחקים. מי היה מאמין שבסוף את זאת שתלכי... לימדת אותי לקח. נקמת בי הכי חזק שיש. הראית לי מה בדיוק אני אוהב בנשים. כל מה שיש בך. כל מה שמעולם לא אמצא במישהי אחרת.
לא הצלחתי להתאהב בך בשישית,
אולי זה הרופא שנעל אותי רגשית.
שיחות על שיחות על הילדות בצל הגירושים
ומה שזה עשה לי, טוב שיש את מי להאשים.
אבל זה עניין של רגש, את בטח תתקשי,
לא הצלחתי להתאהב בך בשישית.
לא הצלחתי להתאהב בך בשישית,
מול החלון שלך בשיחים נחבאתי חרישית.
ראיתי אור נדלק בו, הייתם זוג צללים
מקץ שנה יצאת, כבר לא הייתי שם בין העלים.
חיכיתי לך לילות, שבועות וחודשים
ולא הצלחתי להתאהב בך בשישית.
ואיך שהסתובבנו עשר פעמים חי מעלות.
ראית אותי שרוע אלף פעמים מת בלילות.
לא הצלחתי להתאהב בך בשישית,
העץ השיר בינתיים את העלים היבשים.
הכלבה שלך (שפעם לקחתי איתי
להסתובב בעיר גאה שהיא שלך, שאת שלי)
מרחרחת אותי בדלת, שוקלת להלשין -
לא הצלחתי להתאהב בך בשישית.
לא הצלחתי להתאהב בך בשישית,
הבלונדה שפגשתי מסתבר יודעת גם לשיר.
אבל זה לא מפריע, היא מצחיקה אותי,
ויש לה זוג שפתיים רך כך-כך שזה לא אנושי.
את זו שפתחת לי שער עבור אותן נשים,
לא הצלחתי להתאהב בך בשישית.
לא הצלחתי להתאהב בך בשישית,
הרבה זמן כבר קוראת לי אליה הדרך הראשית.
אני מסתכל קדימה, מרגיש כמעט צעיר
מכיר כבר בעל-פה את כל כתובות המדרכה בעיר.
אשה אני נוסע, אל תקחי את זה אישית -
לא הצלחתי להתאהב בך בשישית.
אהבת את השירים שלו ועכשיו כל פעם שאני שומעת אותו שר אני שומעת אותך.
נפגעת מכל מילה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
