ללא ספק, אני מרגישה מזוהמת יותר מאי פעם
הגוף שלי לא מפתח נוגדן למחלה הזאת
וכנראה שאני אף פעם לא אתרפה
אני שוכבת במיטה חולה כשצד מסויים בלב שלי משותק, לתמיד
אפילו הרופא הכי מוצלח בעולם ואפילו הבן אדם בעל הסגולות הכי חזקות בעולם
לא יצליחו להוציא את הצלקת הזאת מתוכי, את המחלה שלא נגמרת
כל הגוף שלי צורב, מגרד, לא נותן לי מנוח
ואולי זה סימן שהגיע החורף והגיע הזמן לעזוב שוב
וכל כך מעניין אם יש לצד השני ציפיות ממני
למרות שלעולם הם לא יקבלו מענה

ואני תוהה, לאן נעלם הצד שלי ששוכח ומבליג?
אולי זאת הקליפה שהצמחתי על הלב שלי, עמדת מגננה
הפחד ליפול שוב ולחלות שוב שולט בי
הלוואי שאני לא אחיה אם יפול בחלקי לסבול את הכאב הבא.