אני יוצאת מחדר כושר, מתה מקור ומתחילה ללכת לכיוון הבית שלי

בחוץ יש גשם,מזג אוויר מושלם.. כמו שאני אוהבת

אני עוצרת לשניה כדי לשים חולצה חמה יותר

אני צולעת, כי אתמול נתפס לי השריר.. כואב לי ואני בקושי הולכת

אני מתחילה ללכת על השביל הארוך שלא מסתיים, כשטיפות של גשם מטפטפות עלי

אני מוציאה את הפלאפון ומחברת אליו אוזניות ושומעת את המוזיקה שאני כל כך אוהבת

אני מסתכלת על המכוניות עוברות.. אני שקועה בהן כמו שלא הייתי בחיים שלי

בסוף אחרי דרך מייגעת, אני מגיעה הביתה ושוקעת בעצב שלי

ואז אני מתחילה לחשוב אילו הייתה מציאות אחרת, המציאות שאני הייתי רוצה לחיות בה

המציאות שלי... עם בן אדם ספציפי אחד

במציאות הזאת לא הייתי צריכה ללכת לבד בגשם כל הדרך הביתה, ואולי לא הייתי צריכה בכלל ללכת

במציאות הזאת לא הייתי צריכה לשמוע מוזיקהדרך הפלאפון... המוזיקה הייתה מתנגנת בראש

במציאות הזאת הייתי חוזרת עם פרפרים בבטן הביתה, עם חיוך על הפנים ועם שמחה בלב

ואולי במציאות הזאת... אני זאת שהייתה נוסעת במכונית ומסתכלת על אלה שהולכים ברגל מהחלון

המציאות האחרת הזאת.. היא החלום שלי, השאיפה שלי והמטרה שלי.. היא הדבר שהכי רציתי אי פעם

ואני אלחם, אני אשתדל עד שאני בסוף אצליח...... ואם אני לא אצליח אני אדע שנתתי את כל כולי

ולמקרה שאני לא אצליח, תהיה מציאות אחרת שתגרום לי להבין שהטעם של זאת איבד מערכו.