אני עייפה מהכל..

החוט בדרך לפצצה מתקצר ומתקצר

וכל זה באיטיות כאילו הזמן עוצר מלכת...

שתגיע כבר הפצצה

כי אין לי כוח יותר.. קשה לי

והכי גרוע שאני קורעת את עצמי ולא מצליחה

זה הסיוט היומיומי שלי, אני קמה לתוך זה

חיה את זה כל היום ונרדמת עם זה

אני רוצה שתהיה לי גישה לשלוט בשעון, שאני יוכל להזיז אותו לאן שאני רוצה

אני רוצה להיות האלוהים של עצמי... לחיות בעולם שלי

בלי שאף אחד יכנס לי לחיים או ינסה להכתיב לי מה ואיך לעשות הכל

אני רוצה לעשות ככה שהכל יהיה קל, בלי כל המכשולים האלה שהורגים אותי

אחרי הכל... אני אפס

ותמיד הייתי...

וכל דבר שקורה רק מחזק את יותר ויותר

אבל כרגיל אני "בסדר"