אז הנה, הגענו לפרשת דרכים...

אחרי כל ההדחקות

ילדה כל כך מיוחדת שהתרגלתי לחיות אותה ולנשום אותה כל שניה ושניה

במשך שלוש שנים פשוט עוזבת, נוסעת מכאן

תודה רותם.

תודה על זה שאת השריד הכי טוב שיש לי משנתיים הקודמות בחיים שלי

תודה על זה שאף פעם לא השארת אותי לבד, שתמיד עזרת לי ולא משנה במה

תודה על כל החוויות שעברנו ביחד

תודה שהכרתי אותך

אני מקווה שזה לא נגמר וזה לא הסוף

בכל מקרה, אני אף פעם לא אוכל לשכוח אותך ואת כל מה שמתלווה אליך

ואפילו שלא תהווי חלק מהחיים היומיומיים שלי

אני אשמור אותך הכי חזק בעולם בתוך הלב הזה

ועל להתגעגע, אין מה לדבר בכלל

את כל כך תהיי חסרה לי ואת היחידה שיודעת עד כמה

אני מקווה שנוכל לשמור על הקשר הזה בצורה הכי טובה שאפשר

וזה השלב שהדמעות לא עוצרות ובורחות החוצה

אני אוהבת אותך כל כך

דולי.

הבית זה הקבר שלו.

רק שיהיה בסדר.......

תודו שהייתם מתים להיות שם.

מושלם.

כרגיל אני מאכזבת אותם שוב

וכל פעם זה הולך ונהיה יותר ויותר גרוע

איך הם ממשיכים לאהוב אותי אחרי כל זה?

הם חייבים להיות אנשים חזקים בשביל לסבול את כל זה

וטיפשים, כי הם מזמן יכלו לגמור עם זה...

באמת שהייתי רוצה לחזור אחורה בזמן ולמחוק את כל מה שעשיתי

ואולי למחוק גם את עצמי

אני הורגת אותם.