אחרי חודש של אבטלה, דיכאון ובכי. סוף סוף מתחילה לעבוד בחברת תקשורת כתומכת טכנית. הגיעה הזמן לעשות עוד צעד למשכנתא.

אני אולי אשמע עכשיו ילדונת מתלהבת.. אבל באמת שאני מתרגשת שאני מתחילה לחיות את חיי. זורקת את עצמי למים. כבר הגשתי בקשה למשכנתא.. ואני רק מקווה שיאשרו אותה. וגם אם לא עוד שלושה חודשים כשיהיו לי תלושי משכורת כבר לא תהיה סיבה לחשוש לתשובה שלילית.

החיפוש אחר דירה בעיצומו.. לא יאמן כמה קשה למצוא דירה בסטנדרטים שאני הייתי רוצה.. זה נורא קשה לעבור מחיפה, מנוף של ג'ונגל יערות, תוכים, עופות, חזירים, ים, לר"ג עיר, בניינים בניינים ועוד בניינים.. וכלב פה ושם. אז לפחות למצוא נוף גבוה של בנינים.

אז במקביל, מנסה למצוא שמלת כלה ותקליטן, צלם והזמנות.. אני אוהבת שיש לי הרבה דברים לעשות.. זה לא נותן לי זמן לחשוב יותר מידי, להתגעגע לבית בחיפה, לאבא. אבל בסופו של דבר.. אני מגיעה למצב בו אני רוצה לברוח שניה לראות אותו, לחבק אותו ולחזור לעיסוקי.. נכון חיפה ורמת גן זה לא מרחק כזה גדול.. אבל אני לא יודעת עם כל הדברים שאני צריכה לעשות, איך אני אמצא את הזמן בקרוב לעשות את זה. יהיה בסדר. לא נטשתי אותך, אבא.

אני חייבת ללמוד לבשל.

משתכרת מהחיים.

סתם כותבת..