אני שוב לא ישנה. עוד לילה שאני מעבירה אותו ערה. 

זה קשה לי נורא העסק הזה. אני לא ישנה, אני לא מתפקדת ביום.. החיים שלי נהיו פתאום חיים מלאי כלום. ואני לא גאה בזה.

אני מעבירה את רוב יומי בגלישה בבלוגים של אנשים, מעבירה את יומי (או את הלילה) בחיפושים ביוטיוב אחר שירים נשכחים..

כולם סביבי אומרים לי להנות מהזמן הזה.. אני רק נלחצת כשעוד יום ועוד יום עובר ולא קורה איתי כלום.. אני הולכת ודועכת. 

אני צריכה לו"ז, אני צריכה רשימה של דברים שאני אמורה לעשות ביום, אני צריכה מטלות, אני צריכה גם שיגידו לי מה לעשות אחרת אני לא אעשה כלום!!

אז הנה מחר יום (היום כבר בעצם), יתעוררו אנשים וידברו על שביזות יום א'.. ואני? על איזה שביזות מדובר? אני רק אסבול מהעייפות של חוסר שינה לילה לפני, כרגיל. אני בטח גם מחר אתעצל להגיע לביטוח לאומי (למרות שאני כבר צורחת על עצמי "סתם כותבת! מחר שמונה בבוקר את על הרגליים בדרך לשם!").

נמאס לי מעצמי. אני לא רוצה להשמע פה בכיינית שמתלוננת על כך שאין לי מה לעשות! אנשים בוכים שאין להם זמן לעצמם.. אולי עדיף שאני אשתוק.

זהו שתקתי.

במצב רוח להתבכיין

סתם כותבת..