אני מכירה אותך איך בבוקר כשאתה מתעורר, אתה מתהפך לצד ומנסה למשוך עוד כמה דקות. כשאתה לא נרדם, אתה מתהפך עוד כמה פעמים.. אתה נושם ומתנשף איזה 10 דקות, מפהק עוד איזה 20 פעם.. בוהה בקיר מולך.. מהצד ניראה כאילו אתה עוצם עיניים אבל אתה בעצם מסתכל על הקיר מולך. ואז אתה קם בפתאומיות, מזיז ממך את הכרית, משאיר את הצד שלך של המיטה כמו אחרי סופה. מתיישב עם הרגליים על הריצפה, שם יד על הפנים ואומר "מודה אני" בשקט.

אחר כך אתה מוריד ממך את מכנסי השינה, הישבן שלך נחשף מולי. אתה מתיישב שוב ואז שם את התחתון. טקס קבוע.

אני מכירה את הזמן המדויק שלוקח לך להתארגן בבוקר. לובש את מכנסי המדים שלך ואת הנעליים ואז נכנס למקלחת לצחצח שיניים,לשטוף פנים ולהתגלח. כשאתה מסיים אתה בא לחדר לאיזור השידה שלי, איפה שכל הבשמים ומונעי הזיעה למיניהם. אתה שם מונע זיעה, אפטרשייב, אתה שם חולצת T לבנה. מוציא מהמגירה של השידה את כל הדברים אותם אתה צריך לקחת איתך - כומתה, שעון, דיסקית, ארנק, מפתחות, סלולארי. מפזר אותם על המיטה. אתה שם את הדיסקית, אחר כך את השעון. מסדר את התיק שלך שתמיד עומד שם מסודר ובעצם כל מה שאתה צריך זה רק לבדוק שאכן המסמכים איתם אתה הולך קיימים ונמצאים שם.

אתה לוקח את חולצת המדים שלך, זאת שגיהצתי וקפלתי לה את השרוולים לילה לפני, שם אותה על עצמך, ומתחיל לכפתר מלמטה למעלה. מכניס אותה אל תוך המכנסיים, מכפתר, סוגר רוכסן, והנה אתה עומד שם ניראה כמו קצין למופת.

אני כבר יודעת שאתה אוטוטו יוצא מהבית. כולה עברו 20 דקות מהרגע שהתעוררת עד הרגע שהכנסת את החולצה למכנסיים.

אתה יוצא, וכל הרוח שהיתה בבית יצאה יחד איתך. שקט בבית. כבר אין מי שהולך הלוך חזור מהמטבח, לחדר, לאמבטיה.

אתה גם לא שותה קפה בבית. רק במשרד. אתה מתחיל את היום המטורף, ואני יודעת שהפעם הבאה שנדבר תהיה במקרה הטוב ב 18:00.

אני מכירה אותך, איך בערב לפני שאתה חוזר אתה מתקשר אלי, איך אתה אומר לי "את לא מבינה איזה יום היה לי" בעייפות.. באנחה.

אני יודעת שרגע לפני שאני שומעת אותך פותח את מנעול הדלת, אני שומעת את הדלת של הבנין, את הצעדים שלך ואת המפתחות שלך מתחילות להתנגן בחדר המדרגות. בדרך כלל אני פותחת לך את הדלת רגע לפני שאתה נכנס.

אתה נכנס, נותן נשיקה חטופה. הדבר הראשון שאתה עושה הוא להניח את התיק. אתה מוריד את הכומתה, ואז מתחיל לכפתר את החולצה מלמעלה למטה. עכשיו אתה רק עם חולצת ה T הלבנה. ניגש למטבח, איפה שסל הכביסה והמכונה. שם אתה מקלף ממך את הנעליים והגרביים. מוריד שם את החולצה הלבנה וגם את המכנס. מניח על המכונה. לפעמים אני מתעצבנת עליך שאתה לא שם את הדברים בסל הכביסה ואתה מניח אותם על המכונה.. אבל תמיד סולחת. אתה ניגש לכיוון המקלחת בעירום מלא. אתה לא מסוגל לבוא הביתה ולשבת לפני שאתה מתרחץ אתה רוצה להתרחץ במידי. אתה כועס עלי לפעמים שכשאני נכנסת הביתה אינני מתרחצת מיד. אני אוהבת להתרגל קודם לבית, לשבת רגע. אתה לא אוהב את זה.. אבל אתה סולח.

אתה קורא לי מהמקלחת, רוצה שאשוחח איתך על היום שהיה. ואז רגע לפני שאתה מסיים אתה שואל "יש משהו לאכול?" ואתה יודע שאני מיד אגש למטבח ואכין לך את המטעם הכי טעים והכי ביתי שיש. כי ככה אתה אוהב.

אני מכירה אותך. יודעת שלפני שאתה מתחיל לאכול אתה אוהב שהכל מונח על השולחן - קטשופ, אלף האיים, כוס עם קרח, בקבוק השתיה וסכו"ם.

אני מכירה אותך איך אחרי האוכל אתה נשען לאחור, ואז מתמקם על הספה ורואה חדשות. כשהחדשות לא מדאיגות אתה תמיד אומר "איזה כיף שהחדשות משעממות היום" ואני מחייכת.

אני מכירה איך שכשאתה מתעייף עוד קצת אתה כבר ניגש לחדר השינה, מדליק את המנורה הקטנה. ניגש למטבח, מוזג לעצמך כוס מים שתמיד נישארת מלאה בבוקר שלמחרת אבל אתה אוהב שתהיה לידך כוס מים גם אם זה לשלוק קטן. לפעמים אתה לוקח לעצמך איזו במבה נוגט או איזה חטיף. עכשיו פחות כי אנחנו בדיאטה. אבל עדין עושה זאת מידי פעם.

אתה תמיד לפני שינה מתיישב על המיטה, פותח את המגירה השלישית של השידה, מוציא את הכיפה, מניח על הראש, מוציא את ספר התהילים וקורא את הפרק הקבוע שלך. ואז סוגר את הספר, מניח את יד שמאל עליו, יד ימין על הפנים ואומר עוד כמה דברים בלב. לפעמים אתה נישאר ככה דקות כל כך ארוכות שאני משערת שאתה לא אומר רק "שמע ישראל" ואני תמיד תוהה אם אתה מבקש משהו גם בשבילי.

מנשק את הספר ומחזיר. מסדר את הכריות ואז.. הטקס הקבוע - אתה הולך לדלת, קורא ברכת הבית שתלויה לנו ליד הדלת, פותח אותה, מנשק את המזוזה, נועל למעלה עם הברזל, נועל במנעול האמצעי, נועל במנעול למטה. ניגש למטבח, בודק שהגז לא דלוק, חוזר לחדר אבל לא לפני שאתה נותן עוד מבט לאחור לכיוון הסלון והמטבח. מכבה את האור שם. ונכנס לחדר.

טקס קבוע שאתה יודע שאני צוחקת ממנו.. אני צוחקת עליך כל הזמן איך אתה עושה את זה באופן קבוע. אבא קנה לנו את הכיריים ואמר לך שאינך חייב לעשות זאת מפני שהכיריים מכבים את הגז לבד אם אחד הברזים נישארו דלוקים.. אבל לך לא אכפת ואתה ממשיך לבדוק אותם.

אני מכירה אותך איך אתה אוהב לצפות בטלויזיה לפני שינה. אתה מעדיף שזה יהיה סרט. רגע לפני שאתה מכבה אותה, אני יודעת שאתה הולך לכבות אותה כי אתה זז תמיד לאותה תנוחה, מסדר את הכריות שוב. לפני כמה ימים כשעשית את זה אמרתי לך "והנה הוא הולך לישון" צחקת, לא האמנת איך אני מכירה את הדברים הקטנים שלך.

אני מכירה את הפנים המהורהרות שלך. לפעמים אתה שוכב במיטה ורואה סרט ואתה חושב שלא שמים לב.. ואז אני אומרת לך "הפסק לחשוב על עבודה!" אתה מסתכל עלי במבט חצי מופתע חצי מבוהל "איך ידעת שאני חושב על עבודה?"

אני מכירה את איך שאתה כועס עלי. אתה פתאום נסגר ולא מדבר. גם אם אני מדברת איתך, אתה עונה לפעמים בהנהון, לפעמים בתשובות קצרות. אין לך חשק לדבר איתי. אתה הולך עושה את הדברים שלך ולא משתף אותי. רואה טלויזיה לבד, גולש במחשב לבד.. ואני תמיד באופן קבוע הולכת לכתוב בבלוג כשאתה כועס. הכעס שלך מביא לי מוזה לכתיבה (ממש כמו ברגעים אלה).

אני מכירה את איך שאתה חרמן. אתה תמיד מגיע אלי עם פנים חצי מחויכות חצי "אני רוצה להראות גם סקסי בזמן שאני חרמן אש".
אתה בדרך כלל בא אלי מאחורה וכבר אז אני מרגישה את הבליטה. אתה מנשק לי את הצוואר עם הזיפים שלך ואתה יודע שאני מתה על זה..

תמיד אחרי סקס אנחנו הולכים להתקלח יחד. תמיד. אני מסבנת אותך כאילו אומרת תודה על מה שעשית קודם. תמיד אני לוקחת את הצד של שפופרת המקלחת ואתה שונא כשאני עושה את זה, וזו הסיבה שאני עושה את זה.. אני אוהבת איך שאתה מנסה לדחוף אותי לצד השני של האמבטיה כדי שאתה תהיה מתחת לזרם המים.

אני מכירה אותך, כל נקודת חן וקמט בעורך. מכירה כל שערה שגודלת ולא גודלת בגופך ובראשך. מכירה את אופן ההליכה שלך, את אופן השכיבה שלך, את הדיבור שלך, את הנגינה שלך בגיטרה.

אני מכירה כל שיר שאתה אוהב. אני מכירה לך שירים שאני יודעת שהיית אוהב.

אני יודעת כמה אתה אוהב את השיר הזה -

אני מכירה אותך.