לפני כשבוע עשיתי לעצמי חושבים על העבודה. ניסיתי לנתח את עצמי, להסביר לעצמי מה אני עושה לא בסדר מה אני כן עושה תקין ורוצה לשמר.
ערב אחד ישבתי ככה עם עצמי ועם בעלי וגם עם חבר והגעתי למסקנה שהמנהל שלי לא מרוצה ממני במיוחד.
המנהל שלי הוא אדם נדיר. אני לא מכירה אותו מספיק באופן אישי (אם כי יצא לנו להתבדח, לצחוק, וגם יצא לי לשמוע על התחביב שלו בתור מוזיקאי יוצר וגם כמה שיחות עם אשתו וילדיו שנתנו לי אינדיקציה על איזה מין בן אדם הוא), אבל באמת שאני מחבבת אותו מאוד, מהרגע שעשה לי את הראיון ועד הרגע הזה, הבנתי שנפלתי על מנהל מעולה במשרה מעולה. אני מאוד מרוצה ממנו גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית (עד כמה שהוא נותן לי להתקרב).
אם המנהל מבסוט ממני, הוא אומר "מצוין" ומראה לי בתווי הפנים שלו עד כמה הוא מבסוט ממני. כשהוא לא מבסוט ממני, יש לו מין מבט כזה נפול, מבט קצת חסר סבלנות והוא נמנע, כמה שניתן, מלהביט בי.. ואם כן מביט, הוא מביט באופן מאוכזב.. מה שאני כן יכולה להגיד עליו זה שהוא אף פעם לא בא ואמר במילים של "את לא בסדר". הוא היה זורק פה ושם משפט של "הנה זו דוגמא קלאסית" על משהו שקרה בעקבות טיפול לקוי שלי, או שהוא היה אומר "הנה, עכשיו יצאתי אידיוט בדיון הזה", ועל פי המשפטים הללו הייתי מבינה מתי הוא לא מבסוט ממני.
אני במשרה הזו 3 חודשים וכבר למדתי אותו, למדתי מה שהוא דורש, למדתי איך הוא מגיב באופן חיובי או שלילי, הצלחתי להכיר ולתקשר איתו בשפת גוף בלבד.
בכל אופן, יום אחרי שעשיתי חושבים עם עצמי, הוא עשה לי שיחה קשה מאוד על כך שהוא לא מבסוט מההספק בעבודה. נתן לי כל מיני דוגמאות לדברים שעשיתי או לא עשיתי בצורה טובה. זו בעצם היתה שיחת לטיפה-סתירה כי הוא לא שכח להגיד לי גם מה אני כן עושה טוב, הוא לא שכח להגיד לי כמה שאני חרוצה (אני לא חושבת שאי פעם אמרו לי שאני חרוצה.. אם כן כניראה שעבר המון זמן. חרוצה? לא בלקסיקון שלי).
אז אחרי שעשה לי את השיחה הזו, עשיתי שינוי פאזה וידעתי מה אני צריכה לשנות בעצמי:
- אני צריכה "לתקתק" יותר דברים קטנים, משימות קטנות שאני יכולה להעיף ממני. להפסיק לרשום אותם ולאגור. לעשות באותו הרגע! (באותה הנשימה להעיף מעצמי את התכונה המסריחה הזו שיש לי באופי - דחיינות).
- לתעדף משימות (משימות גדולות).
- לא לחשוב שאני איזה גיבור על שיכול להשפיע על כל דבר. לא הולך? יש לערב את המנהל!
- כל הזמן לעדכן אותו - מיילים, סטטוסים של משימות. המנהל שלי אוהב להיות עם יד על הדופק, הוא לא אוהב שהוא נותן לי משימה, היא נבלעת ואז הוא נזכר בה וקולט שלא קיבל פידבק עליה זמן מה.
- לא לפחד לטעות!
בשבוע האחרון עבדתי על עצמי בכל הסעיפים הללו. הרגשתי שאני מצליחה לנהל את המשימות שלי בצורה קצת יותר טובה. אני עדין צריכה ללמוד להשתלט על מסה של משימות אבל סך הכל הצלחתי להבין מה נדרש ממני.
אתמול המנהל שלי ביקש שאכנס אליו כמה דקות כי רוצה לדבר איתי. כשנכנסתי הוא ביקש שאסגור את הדלת (מה שאומר שאנחנו לא הולכים לדבר על עבודה אלא על משהו אישי. למדתי את הניואנסים הקטנים שלו.. כבר אמרתי?)
המנהל שלי התחיל לדבר:
"אני קראתי לך כי רציתי לספר לך לפני שהדברים יגיעו אליך ממקורות אחרים."
אני כמובן השלכתי את זה על עצמי וכבר שאלתי את עצמי, "אלוהים שישמור אותי, מה כבר עשיתי?"
הוא המשיך ואמר:
"אני עוזב את התפקיד ועובר לתפקיד הבא בדצמבר."
נפלו פני. תפסתי את הראש. הייתי בהלם טוטאלי. כשהתקבלתי לעבודה, עברה לי המחשבה בראש שכשיגיע היום שהוא יגיד לי את זה (כי לא היה לי ספק שהתותח הזה יתקדם), אני אקח את זה קשה.. ואז הרגעתי את עצמי כשאמרתי "טוב נו, זה לא יקרה בקרוב, וכשזה יקרה אני כבר אהיה בתוך התפקיד".
מסתבר שזה קורה עכשיו, כשעוד לא למדתי קמצוץ מהתפקיד שלי, אני עוד לא מרגישה שאני מובילה את התפקיד שלי וכבר הוא הנחית עלי את הפצצה.. וזה בדיוק מה שיצא לי מהפה באותו הרגע - "איזו פצצה הנחתת עלי" בחיוך.
הוא חייך, הוא ראה עלי שהגבתי לזה די קשה למרות שהצלחתי להסתיר 90% מהקושי שלי, מה שאומר שהוא לא יודע בכלל כמה קשה לקחתי את זה. מיד אחרי זה יצאתי ללימודים ופשוט נזלו לי הדמעות. זה משהו שקשה לי מאוד לעכל.
מבחינה מקצועית זה לא טוב לי, אני לא יודעת מי יבוא אחריו, אני לא יודעת אם למי שיבוא אחריו תהיה סבלנות אלי כמו שיש למנהל הנוכחי, אני לא יודעת אם למי שיבוא אחריו יהיה לו הרצון לפתח אותי ולקדם אותי כמו שיש למנהל הנוכחי.
מבחינה אישית, אני לא יודעת אם אתחבר למנהל שיבוא. למנהל הנוכחי שיש לי עכשיו אני מאוד מחוברת, אני מרגישה שאני מכירה אותו מספיק טוב כדי שתהיה לנו דינמיקה טובה (מה שהיה עד עכשיו ללא ספק).
בעלי אמר שאני יוצאת מפרופורציה, עוד חבר אמר לי שאני מגזימה.. בערב מאוחר בעלי הבין אותי ואת הלבטים שלי, בסופו של דבר הוא הבין למה אני כל כך מתבאסת כי הוא היה באותו מצב ממש בתחילת התפקיד שלו.
המשמעות היא שזה עלול להשפיע על ההתפתחות שלי. הרי המנהל שלי לקח אותי תחת חסותו. הוא לימד אותי המון.. מי עוד יעשה דבר כזה? (כשיש עוד 7000 משימות על הראש?!).
חוץ מזה שבלי קשר זה ביאס אותי מאוד ברמה האישית.
סתם כותבת.. מודאגת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
