עוברים עלי יותר מידי דברים. ולכן גם לא הצלחתי להכנס ולכתוב זמן מה. זה היה ממש חסר לי. הייתי צריכה סדר בראש. לאחר שיחה עם חולמנית, הצלחתי לעשות ראשי פרקים של דברים שמטרידים אותי והחלטתי לרשום אותם כאן. אולי אז יהיה לי סדר בראש.

אז לאחרונה קורים לי המון דברים בכל מיני היבטים בחיים שדורשים ממני יותר מידי תשומת לב ולא נותנים לי מנוח:

• - הנשוי שלא יורד ממני: הסיפור הוא כזה: אני נמצאת במקום העבודה שלי משהו כמו 4 חודשים. בארבעת החודשים האלה, הספקתי כבר להכיר המון אנשים, הספקתי להטמע טוב בין אנשי הצוות, בין אנשים שגם לא קשורים אלי, וסתם אפילו בין המנקים והמוכרים בקיוסק והעובדים בחדר אוכל. מכירה כבר את כולם. יש מישהו אחד, שכל בוקר היה אומר לי בוקר טוב, עם חיוך חביב, מקסים ממש, היה פותח לי את הבוקר והייתי ממש מבסוטית לקבל ממנו בוקר טוב. יום אחד נפגשנו במטבחון ואז אחרי 4 חודשים החלפנו שמות סוף סוף.. אחרי תקופה ארוכה שאנחנו רק אומרים בוקר טוב אחד לשניה. משם התחלנו גם להפגש לסיגריה פעם פעמיים ביום. כרגיל, בשגרה. פתאום התחלתי לקבל ממנו מיילים מטרידים: "את יפה, את סקסית, את חושנית" "הייתי מנשק אותך בשקיעה כשהשמש נעלמת מבעד ל.." זובי לא זוכרת, אבל הוא חרטט לי כל מיני מיילים כאלה. אחר כך הוא השיג את הטלפון שלי במשרד (קל להשיג טלפונים של משרדים כאן בחברה), והוא התחיל להזמין אותי טלפונית לסיגריות. בהתחלה זה היה בסדר. אבל אחר כך זה היה ניראה אובססיבי משהו. אם לא הייתי במשרד, הייתי רואה חמש ושש שיחות ממנו. ואם לא הייתי עונה לו למיילים הוא מיד היה מתקשר. וכשסיננתי אותו (במקרה זה היה בלי כוונה כי הייתי בטלפון בקו השני אבל הייתי מסננת אותו בכל מקרה) הוא שלח לי מייל זועף על כך שאני מסננת אותו ושהוא רוצה להבהיר לי כמה דברים ושאני אוכלת תסביכים עם עצמי. פה התעצבנתי כבר. ואמרתי לו שאני לא חייבת לו שום דבר, ואם אני לא עונה כניראה יש סיבה שלא עניתי, ושאני לא חייבת כל פעם שהוא מתקשר אלי לענות ולעמוד דום. כשהסברתי לו את זה, הוא התחיל לעשות עלי מניפולציות ריגשיות. (פה כדאי אולי להגיד שהוא נשוי עם שני ילדים והשלישי בדרך. אשתו בהריון מתקדם.. או כך לפחות הוא מספר). אז הוא התחיל לספר לי שאשתו בבית חולים, שהיא אבדה נוזלים, שהיא עם עירוי, שהוא היה צריך לדבר עם מישהו. שהוא מצטער שהוא יצא עלי במייל. אמרתי לו שזה לא עובד עלי, המניפולציות האלה לא יהפכו אותי לריגשית יותר. אמרתי לו  "אני מצטערת לשמוע על אשתך, אני מאחלת לה רפואה שלמה ואתפלל בשבילה". כאן הסתיימה השיחה. זה היה הבוקר. מעניין איך זה יימשך. אני פשוט מקווה שזה לא יימשך.


• מה שקרה יום חמישי: יום חמישי הייתי בחתונה של חברה מהעבודה (שהיתה איתי גם בצבא). היה שם את הר"צ (אקרא לו פה בפוסט הזה ר"צ1). ההוא שסיפרתי עליו, היו שם עוד מנהלים ועוד איזה ר"צ אחד (אקרא לו כאן ר"צ2) שהכרתי אותו רק מרחוק אבל לא יצא לי להחליף איתו מילה עד אותה חתונה. אז השתכרתי, די אבדתי את עצמי, רקדתי כאילו אין מחר. סך הכל נהנתי. למחרת בעלי כעס עלי כי מצא אותי עירומה על הספה, זרוקה בלי הכרה... אופס! אבדתי את עצמי לגמרי! כל השישי שבת לא הוטרדתי מהנושא בכלל. הצלחתי לפייס את בעלי והכל בסדר עד כאן. ואז הגיע יום ראשון. הר"צ2 שבחיים לא דברתי איתו מילה שלח לי הודעה במסנג'ר של העבודה: "היית בראש טוב, הפתעת אותי, פששש.. היית חמה אש!". אוקי!!! אמאלה, "מה כבר היה??" אני שואלת את עצמי. אחר כך, קבלתי הודעה ממישהי "מה קורה איתך? את חיה? הכל בסדר?" או מי גד... למה היא שואלת את זה?! ואז דיברתי גם עם הר"צ1, ואז... התחלתי לקבל פלאשבקים! פלאשבק אחד בו אני רוקדת עם הר"צ2, פלאשבק אחר בו אני שותה שוטים של וויסקי (טעות אחרי כמה כוסות וודקה לימון), פלאשבק נוסף על כבדות וסחיבה פיזית על ידי הר"צ1, פלאשבק חרוט חזק: הר"צ1 מחזיק לי את היד בדרך חזרה הביתה (הוא נוהג ואני יושבת מאחורה). ואז התחלתי להתפדח.. איזה פאדיחות.. ככה מול אנשים עוד מהעבודה, להיות ככה מחוקה, איזה פאדיחות! כשדיברתי עם הר"צ1, הבנתי בדיעבד שהוא פשוט בדק אם אני בהכרה. אמרו לי גם שאמרתי לאחת המנהלות על התסרוקת שלה, שתבוא לספר שלי, יסדר לה את הפריזורה (זה נישמע לי מצחיק עכשיו שאני כותבת את זה.. מזל שלמנהלת הזו יש חוש הומור!). אכלתי את עצמי יומיים שלמים על מה שהיה שם יום חמישי.. כל פלאשבק שהגיע אלי, התפדחתי יותר ורציתי פשוט לקבור את עצמי באיזה חור ולא לצאת משם.


• לימודים: הלימודים החלו לפני כחודש. אני לא מרגישה שנכנסתי למוד לימודים. אני לא מרגישה שהתחלתי ללמוד. אני באה לשיעורים, אני מסכמת (מידי פעם גם קצת מתפזרת אבל שטויות), אבל לא הגשתי כבר מטלה אחת. כבר התחלתי לא טוב. בנוסף יש קורס אחד שאני עושה עכשיו פעם שניה כדי לגשת למועד ב', אבל הקורס הזה במתכונת חדשה ואני במתכונת ישנה, ועוד לא שאלתי את רכזת הקורס האם זה רלוונטי אלי ואם כן, אז אולי אני צריכה להגיש גם מטלות מחדש (כי הרי כשעושים קורס פעם שניה בשביל מועד ב', לא עושים מטלות שוב או משהו כזה, רק נכנסים לשיעורים ועושים את המועד ב'. מעצלות עוד לא שאלתי את הרכזת מה אני אמורה לעשות, והאם אני צריכה להגיש מטלות או לא. סתם כותבת! התאפסי על עצמך!


• עבודה: אני פשוט עמוסה! אני עמוסה במלא מלא מלא משימות. אבל הבעיה העיקרית היא בנקודה הבאה.


• המנהל שלי קרוב מתמיד לעזוב:  כמו שכבר כתבתי כאן, המנהל שלי עוזב עוד חודש.. אני כבר רואה איך אני נישארת עם כל המשימות על הראש שלי, גם ככה אני עמוסה ועכשיו אמצא את עצמי עם עומד גדול יותר.. אני לא רוצה שהוא יעזוב! הוא כל הזמן מדבר איתי על מה נעשה לפרידה שלו, אולי טיול, אולי על האש... אני תמיד עונה לו את אותה התשובה: "אני בכלל מנסה לשכוח את העובדה שאתה עוזב!"


• אני מרגישה לא נחשקת ע"י בעלי: אני מרגישה שאני יוזמת יותר ממנו. אני מרגישה שלפעמים הוא כל כך טכני שהוא מנשק אותי קצת ואז ישר חודר. זה לא נעים לי, זה לא כיף לי. אני רוצה ליטופים, אני רוצה מגע, אני רוצה להתחרמן ולהתרטב.. הוא לא כל הזמן עושה את זה.. אבל לרוב, אני לא מרגישה שהוא חושק בי.. זה לא טוב. זה בכלל לא טוב.. ואני מתעייפת כבר מלעשות משהו בנושא. אז אני פשוט לא עושה כלום.


• אני לא נכנסת להריון: קצת בעייתי לשים סעיף כזה אחרי הסעיף השני.. זאת הסיבה גם שבעלי ממש כעס עלי.. בכל אופן, הייתי במעקב זקיקים, ראיתי מתי אני מבייצת, עשיתי בדיקות דם שיתארו את רמת הביוץ.. אני מתעסקת עם זה כל הזמן.. זה מעייף, זה פוגע לי בשגרת החיים, לא בא לי להתעסק בזה, אני רוצה שזה פשוט יבוא לי. פשוט שיבוא.


• היום יום הולדת לאחי ויום חמישי יומולדת לציונה. זה אומר שאני צריכה לתכנן נסיעה לחיפה יום חמישי.. רק מלכתוב את המשפט הזה התעייפתי.. אני עייפה מלנסוע לחיפה, אבל לא אוכל לוותר על זה.. אני גם צריכה להגיד לבעלי שכניראה הפוקר לא יתקיים אצלינו (זה כבר נדחה 3 פעמים מסיבות כאלה ואחרות מה שעלול לעורר ויכוח.. אבל יאללה, נעבור את זה..).

לסיכום, מאז יום חמישי, שני הר"צים מתעניינים בי יותר, הנשוי לא יורד ממני (מקווה שעכשיו יהיה בסדר אחרי שיצאתי על האמאמא שלו), המנהל מדבר על פרידות, ההריון לא מגיע, הלימודים מטרידים, והעבודה מרובה!

אמרתי מספיק, כתבתי מספיק. חפרתי לעצמי וחפרתי למי שקרא את זה. (סליחה מראש).

הלכתי להמשיך לעבוד!