איזה קטע.

ראיתי באחת התגובות של אחת הבלוגריות את המילה בלוגולדת. הלכתי לבדוק מתי הבלוגולדת של הבלוג שלי.. פתאום קלטתי שזה היום

אז מה? 6 שנים לבלוג הזה (אני כאן הרבה יותר זמן אבל הבלוג הזה היחיד שהצליח לשרוד). אף פעם לא באמת ציינתי את היום הזה. אז בהשראת החולמנית המתוקה, החלטתי לכתוב פוסט מסכם לא רק לשנה האחרונה, אלא נקודות משמעותיות בעיני לבלוג הזה. אין הרבה. מבטיחה.

אז בהתחלה הבלוג צלע קצת (קצת? כמות השטויות שהייתי כותבת בהתחלה לא שוות קריאה אפילו..), אבל עדין, איכשהו הבלוג הזה שרד.

אז היו לי תקופות בהן הבלוג הזה ננטש. כך ש 6 שנים זה בברוטו.

בהתחלה הבלוג היה לצורך תעוד בלבד ולכן לפעמים היו רק סיפורים קצרים בלי לפתח, בלי להרחיב. חבל שלא הרחבתי.. אבל גם טוב. לפחות זה מתועד.

היתה לי תקופה קשה מאוד ב 2009 שחבל שלא בחרתי לכתוב עליה אז.. זו היתה תקופה בה אני ובעלי (היינו חברים אז) נפרדנו. זו היתה התקופה הקשה ביותר שעברתי. לא הייתי בשפל כזה בחיי. לא הבנתי מתי אני צריכה לכתוב ומתי לא.. הייתי ניגשת אליו סתם ככה כמפלט אחרון אבל הייתי ניזכרת בו כדרך אגב.

ישתעודים לחיי בצבא, יש תעוד שבו אני מתחילה את חיי במרכז אחרי שעזבתי את חיי בצפון. תעוד לכך שנרשמתי ללימודים.. ממש התחלתי את חיי עם הבלוג הזה, אבני דרך משמעותיות מתועדות בבלוג הזה גם אם זה לא בהרחבה כמו לאחרונה.

לפני שנה ביום הולדתי ה 23 החלטתי שאני לוקחת את הבלוג הזה יותר ברצינות ובאמת יצא לי פוסט נוסטלגי נחמד ובו הרגשתי לראשונה שלכתוב זה משהו שאני נהנת ממנו.. אז נכנסתי לבלוג בהדרגה יותר.

לאחר כמה חודשים התקרבתי לימי האבטלה שלי. באותה התקופה התחברתי למיניות שלי יותר, מאיזשהי סיבה נהייתי חרמנית יותר, התחלתי לרצות יותר ולהבין יותר מה אני אוהבת, להבין מה הפנטזיה שלי..

לאחר זמן קצר פוטרתי מעבודתי הקודמת. הרגשתי שאני רוצה להשקיע בבלוג. הרגשתי שאני רוצה לכתוב והיה לי הרבה זמן להשקיע בזה. 3 חודשים של כתיבה נטו. חיה בלילה, ישנה ביום, מטיילת, נהנת..

תקופה יפה אני חייבת לציין, עשיתי דברים בשביל עצמי, קניתי לעצמי, ראיתי מראות, עשיתי ריצות אפילו.. הרגשתי טוב.. אם כי באיזשהו שלב התחלתי להתחרפן. התחלתי לחפש את עצמי, להבין עם עצמי מה אני צריכה מה אני רוצה. חשבתי שאולי הלימודים שלי לא בכיוון, הרגשתי כל כך לא יעילה כי הייתי מובטלת בבית די הרבה זמן.. היחסים שלי עם בעלי די צנחו בתקופה ההיא ומספר הריבים עלו, הויכוחים הלהטו.. בעייתי מאוד להיות בלי מסגרת.. הראש עובד שעות נוספות, יש זמן יותר להתעסק בפרטים הקטנים ולהתווכח עליהם.. מתכון להרס.

אז תפסתי את עצמי בידיים, הייתי חמה על משרה מסויימת בחברה מסויימת. משכתי את החתימות שלי בלשכה כמה שיותר עד שהמשרה הזו תתפנה.

קבלתי סוף סוף את הטלפון המיוחל. לא היתה מאושרת ממני. אז התחלתי סוף סוף לעבוד בעבודה טובה שמתאימה לי בול, זה סידר לי את כל החיים, גם מהבחינה החומרית וגם מהבחינה הרגשית. עליתי שוב על הגל גם מבחינת היחסים שלי עם בעלי.. לטוב ולרע.

חגגתי יומולדת 24 ממש לא מזמן, זה היה יום ההולדת הכי טוב שיכלתי לבקש. זו פעם ראשונה שהפתיעו אותי ברמה כזו שלא הצלחתי לצאת מזה שבועיים אחרי גם.. נשארתי באותה האופוריה. אני אוהבת ומעריכה כל מי שהיה וקשור ליומולדת הזה.. ואת בעלי שאם לא הוא היומולדת הזה לא היה מתקיים.

כתבתי כשהיה לי שמח, כתבתי כשהיה לי עצוב, כתבתי כשסתם היה פרווה, כתבתי כשהייתי חרמנית.

אני מאושרת שיש לי את הבלוג הזה. ואני מאושרת שלא פספסתי את הבלוגולדת.

מזל טוב בלוג יקר. שתמיד תמשיך להתקיים.