נחשפתי לעבודות שלך, ראיתי אותן אצל חבר משותף.. לאחר זמן מה נחשפתי לעוד תמונות, לעוד סשנים שמידי פעם אתה מעלה בטיזינג..

צילום אירוטי. הנושא החל לסקרן אותי. יצא לי לדבר איתך מידי פעם.. הרי התחלתי לפתח את תחביב הצילום בעצמי.. אז התייעצתי, דיברתי איתך שיחה קצרצרה.. אמרתי לעצמי "הוא עוד יעניין אותי בהמשך".

אז דיברנו לפני כשבועיים, השיחה זרמה והצלחתי להפתח אליך. הבאת אותי לזה. בדרכך המופלאה להביא אנשים לפתיחות יוצאת דופן, גם אני נפלתי בקסמיך..

לאחר כשעה של צ'יטוט, החלטתי שאני הולכת על זה.. אם היית שואל אותי שעה לפני האם הייתי סוגרת אתך סשן, הייתי אומרת לך "בחיים לא!".

קבענו. כשבועיים מראש. שבועיים שניראו לי כמו חודשיים. כל כך חיכיתי, ממש ציפיתי, הרגשתי את האדרנלין זורם לי בגוף בשבועיים האלה.. הפתעתי אותך בשאלה, שאלתי אותך האם תהיה לך בעיה אם אביא חברה, אתה בדרכך הייחודית הצלחת להפיל גם אותה, להקסים אותה, לגרום לה לספר, לשתף. באנו אליך שקופות. אתה כבר יודע ומכיר. כשהגעתי אליך, רק הקול שלך הושלם לי בפאזל הזה וגם הוא היה מוכר כאילו כבר שמעתי אותו בעבר. הגענו לשם ב 9:57. אני קבעתי אתך ב 10:00. אני ידועה כמישהי דייקנית. עלית מאי שם למטה מהמרתף, חיבקת. הגענו הביתה.

נכנסנו לסטודיו, פתאום הרעש והבחוץ נבלע ונעלם, נכנסנו לעולם אחר, חשוך, ריחני, מואר ב 3 נרות וכמה מנורות קטנות.. עדין חשוך, עדין אינטימי, מריח מקטורת, התחושה נעימה..

נחשפתי לסטודיו שראיתי כל כך הרבה פעמים דרך התמונות. הרגשתי שאני במקום מוכר. הרגשתי שאני במקום נוח. קפה, סיגריה ונכנסת לעניינים.

סט 1: שמלה אדומה קצרצרה ושקופה, לא מרגישה בנוח, מרגישה גדולה, מרגישה בהמתית. ואתה עם כל קליק במצלמה, עם כל הבזק, פותח יותר את הידיים הקפוצות, מרפה את החיוך הנבוך, מפשיר את הגוף הקפוא.

ואני נמתחת ומרפה, מסתובבת, המצלמה מתחילה לדבר איתי, העדשה דורשת, פוקדת ואני מצייתת לה.

סט 2: שמלה קצרצרה שחורה. החברה מצטרפת עם שמלמלה ורודה כפי שכינתה את הבד העדין שכיסה אותה, נהיה חם בסטודיו, נגיעה כאן, לטיפה שם.. מקלפת מעורי את הבד המיותר שכיסה אותו. כעת עירומה למעט תחתון שמנסה בכוח להסתיר את מה שכבר קשה שלא לנחש..

נגיעה לא נגיעה, ספק תפיסה, ספק צביטה.. אתה כבר חלק צדדי של התפאורה, איך אמרת? "בשלב הזה של הסשן את עצמי כבר הוצאתי מהמשוואה, זה היה לגמרי הסרט שלכן".

לגמרי סרט. סרט שמוסרט על תמונות סטילס.

סט 3: מחוך שחור, תחתון  שחור, תחרה עוטפת, גרביון ועקב. שוב מוצאת את עצמי לבד מול העדשה, הפעם כבר "מנוסה", הפעם מתנועעת בין קצב הקליקים להבזקים, בין מילה שאתה זורק לבין פנטזיה שעולה לי לראש, אני לגמרי שם, אני לגמרי בפנים. תחושה משכרת, התחושה היא מציאות אחרת, עולם ללא גבולות, מה שאני רוצה, איך שאני רוצה. מה שנקרא - מה שקורה בסטודיו נשאר בסטודיו.. או בפריים.

חמש שעות של ריחות, מגע, נשימות, מוזיקה. חמש שעות סשן. חמש שעות שקשה לצאת מהן.. אופוריה מתמשכת.

שבוע ה"לעוף על עצמי" אוטוטו נגמר... האומנם?