לפעמים כל כך רע לי שאני רוצה להעלם. מרגישה לפעמים שאין לי טעם להמשיך, מרגישה שאין לי טעם לשמור על הנישואים שלי, אין לי טעם לשמור על העבודה שלי, אין לי טעם להמשיך לנסות ולשמר את מה שיש לי כרגע בחיים.

לפעמים בא לי גם למות. לא אני לא אתאבד.. אין לי אומץ.. אבל לפעמים אני מרגישה שאני פשוט בן אדם מת מהלך. אין לי כלום. בעלי לא רוצה אותי, בלימודים אני נכשלת, בעבודה אני נכשלת והעבירו אותי לתפקיד אחר.. 

אני מאכזבת את בעלי ברמה שכבר לא בא לו עלי כי אני נכשלת בכל פן בחיים שלי. אם אני מדברת איתו על סקס או על איזה משהו שחברה שלחה לי בואטס אפ, הוא מתהפך עלי 180 מעלות וצועק עלי שאני מתעסקת בשטויות, צועק עלי שיש לי התנהגות אגרסיבית ומגעילה.. אין לי מושג אפילו למה התכוון.. אני מגעילה את עצמי כבר... אין לי טעם לכלום... בעלי הוא לא מישהו שאני יכולה לברוח אליו כי הוא צורח עלי ומוציא ממני דמעות... אני מפחדת מהעובדה שרע לי כל כך בכל פן בחיי. אני מפחדת שרע לי עם בעלי.. אני מפחדת לראות את החיים שלי קורסים כמו קוביות דומינו ואני לא מצליחה לעצור את המפולת.. אני מרגישה מכוערת, אני מרגישה כישלון. בא לי להקיא רק מלקרוא את הפוסט הזה.

לא בא לי לקום בבוקר. לא בא לי להמשיך את החיים מחר. לפעמים בא לי שפשוט יקרה לי משהו רק כדי לקבל את התשומת לב שאליה אני כל כך משתוקקת. 

אני עייפה מלבכות... עוד לילה שאני הולכת לישון בוכה.