לא אני לא כועסת על מי שכועס.. אני סתם באופן כללי כועסת.. אולי על עצמי.. אני שונאת את זה כשאני מביאה בן אדם לכעוס עלי או שאני מעליבה בטעות או אומרת איזה משהו לא במקום וכל זה בלי להתכוון.. ואז בא אלי ומעיר לי ואני מתחילה לקבור את עצמי במחשבות ובלהעביר שוב ושוב את מה שקרה בראש ולהסתכל על עצמי מהצד על איך ניראתי או איך נשמעתי ואז אני מתביישת בעצמי שככה עשיתי ואז אני מרגישה אידיוטית ואז אני שוב חוזרת על התהליך הזה ושוב חושבת ושוב מדמיינת ושוב אוכלת את עצמי וזה מביא אולי לידי בכי גם כי כועסים עלי עכשיו ואני לא רציתי....

בקיצור, אני פשוט לא יודעת להתמודד עם כעס. אני לא יודע להתמודד עם התחושה.. אולי זו הסיבה שתמיד כשאני כועסת אני לא כועסת לגמרי זאת אומרת הרבה יוצא לי לשתוק או שיוצא לי להגיד אולי חצי מילה בעניין וזהו אני עוזבת ושוכחת מהר וזה מספק אותי.

אני לא אחת שמחזיקה בתוכי כעס הרבה זמן.. אני לא צריכה זמן ואני לא מרגישה תמיד צורך להגיד שאני כועסת כי אני יודעת שיעבור לי מהר.. אני יודעת, זה על גבול הפראיירית כי אז יגידו אנשים שהדברים יחזרו על עצמם אם לא אדבר אבל וואלה אני חיה עם עצמי ככה וטוב לי עם זה.. זאת אומרת, אני מעדיפה להתמודד עם הכעס שלי שעובר מהר מאוד יחסית מאשר לתת למישהו להתמודד עם העובדה שאני כביכול כועסת..

בקיצור הר"צ 2 כועס עלי.. הוא אמר שאמרתי היום משהו לא במקום למישהי... אולי באמת הרגשתי יותר מידי בנוח, לא הייתי צריכה להגיד את מה שאמרתי והדרך שבה התנהגתי גם כן לא הייתה במקום מבחינתו.. הענין הוא שהדרך שבה הוא בחר להגיד לי הכעיסה אותי. הוא בחר להגיד לי את זה בהודעה בוואטסאפ וזאת למרות שאנו נמצאים באותו הבניין ויכלתי לדבר איתו כאדם תרבותי פנים מול פנים ולסגור את זה... לא למשוך את זה לשיחת וואטסאפ טיפשית.. אני עד עכשיו לא יודעת למה הוא בחר בדרך הזו כי היו המון פעמים בהן הוא אמר לי שהוא לא אוהב להתכתב על דברים כאלה והוא מעדיף כמוני להוציא ובאמת ללבן עניינים באותו רגע.. פה, איתי הוא בחר לעשות זאת בצורה הזו ואני עד עכשיו אוכלת את עצמי על כך.. לא רק בגלל שהכעסתי אותו ואני שוב אומרת, אני לא אוהבת כשכועסים עלי ואני לא יודעת להתמודד עם זה, ובנוסף להתמודד עם זה בואטסאפ? זה טו מאצ' בשבילי... 

מהרגע ששלח לי את ההודעה נפלו פניי, פעימות הלב התחילו להיות מהירות והדמעות לא אחרו לבוא. אני יודעת, להרבה אנשים שיקראו את הפוסט הזה אני אראה סתם בכיינית (אולי גם יפילו את זה על ההריון), אבל אני מעידה על עצמי עכשיו - אני ממש לא בן אדם בכיין ובאמת שזה היה קיים עוד לפני ההריון.

כשניגשתי אליו לנסות לדבר איתו, הוא זרק משהו על כך שזו היתה "הערה בונה" בואטסאפ.. עניתי לו שזו ממש לא הערה בונה (כי זו לא היתה הערה בונה, הוא כתב את הדברים מכעס וחתם במשפט "עפת על עצמך" שונאת שאומרים לי את זה...), אבל היו סביבנו אנשים ולא היה לי נוח להמשיך לדבר על כך שם.. ואז הוא הלך בטענה שהוא צריך להכנס לפגישה.. אני יודעת שהוא באמת היה צריך להכנס לפגישה.. אני ציפיתי שלפני שיכנס יקדיש לי כמה דקות.. כניראה שלא הכל הולך בדרך שלי ולא תמיד יסכימו איתי שכעס יכול לעבור ב"כמה דקות"..

אז עכשיו אשב, אחכה ואוכל את עצמי בשקט..