הספירה ממשיכה ועדין זה נמשך נצח.

כשאני הולכת לישון היא הולכת לישון איתי.. היא מוציאה עוד קצת אגרסיות, דוחפת, בועטת עד כמה שניתן כי כניראה שכבר אין לה כל כך מקום השמנמנה.

כשאני מתעוררת בבוקר יש לה בעיטת בוקר טוב.. אני עונה לה בוקר טוב חזרה

כשאני אוכלת והיא לא זזה, אני משערת שהיא לא אוהבת את מה שאכלתי.. כשהיא משתוללת אני משערת שהיא ממש התלהבה! היא לא בררנית כל כך.

לפעמים אנחנו נחות ביחד, כשאני נחה לרוב היא דוחפת בקטנה את הבטן, אני מסתכלת על הפיתולים שהיא עושה מבחוץ, איך היא מעוותת את הבטן שלי, אומרת לי "אמא, אני פה נחה איתך". לפעמים היא נותנת בעיטה פתאומית, מכאיבה, מבהילה, מקפיצה, אז אני משערת שאולי נמאס לה מהתנוחה שלי אז אני משנה צד.. היא חוזרת ללטיפות הרכות שלה..

אתמול בערב כשהנכנסתי לישון, היא בעטה במרץ (היא בעטה במרץ כל היום היתה ממש אגרסיבית ופעילה אתמול), היא לא נתנה לי להרדם כל כך מהר.. אבל היא בהחלט גרמה לעצמה להיות הדבר האחרון עליו חשבתי לפני שנרדמתי.. וחלמתי עליה, חלמתי עליה כשהיא בת 4, כבר מתקשרת, כבר מדברת איתי, אומרת לי מה היא רוצה, מה מפריע לה, הייתה סצנה שחזרנו מכוסות בוץ כי השתוללנו בחוץ, התכופפתי אליה, הסתכלתי עליה בעיניים ואמרתי "בואי יפה שלי, בואי נתקלח" וחייכתי אליה.. ככה התעוררתי הבוקר. התעוררתי בחיוך.

אני יודעת שזה לא יהיה הכל ורדים, ולא הכל יהיה מושלם ויהיה לי קשה ואני בטוחה גם שאני אשתגע לפעמים וארצה שקט.. אבל אני לא דואגת לזה.. כשנגיע לגשר..

אני מתה להגיע כבר לגשר.