אני חוזרת לעבודה בתחילת נובמבר. זה סופי. החלטנו אני ובעלי שאחזור אחרי החגים ולא אשים את שושה בגן לפני כי פשוט חבל על הכסף שנשים בחודש של החגים. אז היא תכנס לגן כמעט בגיל שנה. לולה נכנסה בגיל 9 חודשים... אבל אני זוכרת כמה כבר רציתי לחזור לעבוד... אני הפעם חוזרת ממש באי שקט וחוסר רצון ומוטיבציה... אולי זה ישתנה.. אולי יגיע התיאבון..

לולה עוד מעט מסיימת את הגן הפרטי ועולה לגן עירייה... בהתחלה לא קבלנו את הגן הרצוי אבל אחרי שהפעלתי את הקשרים שלי הערעור שלי התקבל בלי בעיה... שימו לב אמהות - בלי קשרים בעירייה זה לא הולך!

לפני חודש, עם עזרה מבן דוד שלי שהוא מאוד מנוסה ומבין בתזונה ובמטבוליזם של הגוף, שיניתי את התזונה שלי, רזיתי חמש קילו בחודש האחרון ואני מאוד מרוצה מהתוצאה. גם בעלי

התחלתי במשקל 68.5 והיום אני 63.5. היעד הראשון - 60. אם אני לא טועה זה גם היה המשקל שלי ביום החתונה. בכל מקרה כבר הרבה זמן שלא ראיתי את המספר 63 על המשקל.

הדיאטה שאני עושה היא דיאטת אטקינס. בגדול, הפחתה (במקרה שלי הסרה) של פחמימות ולאט לאט חוזרים חזרה לתפריט מלא כשהקילוגרמים שהושלו לא חוזרים יותר. הגוף מתרגל לשרוף את השומן ולא מתעסק באנרגיה שבאה מן הפחמימה.

זו הדיאטה היחידה שעבדה לי בצורה יעילה וארוכת טווח. הקילוגרמים יורדים בקצב אחיד ואיטי. קילו בשבוע מבחינתי זה מושלם.

גם השיפור הזה בתזונה, אומנם אין לי פחמימות בתזונה אבל השתפרתי בירקות, בארוחות המסודרות ביום יום. אני משקיעה יותר בעצמי. ולכן גם התוצאות טובות.. אני עצלנית ברמות, אין לי כוח לבשל אבל אני עושה את זה כי אני יודעת שאם לא, אפול לחטיפים מהירים ואז הלכה הדיאטה.

התוצאות נכון להיום:

ביום חמישי יש מפגש עם כמה חבר"ה שאני אוהבת מהעבודה. חוץ מכמה חברה, יש גם עוד מישהי שעבדה איתי צמוד ועזבה לפני שנה וחצי והיא הולכת להיות שם.. ניראה לי שאני הולכת לקבל שטיפה על למה אני לא בקשר, ולמה אני לא חוזרת לטלפונים ולמה אני לא מתקשרת לשאול מה נשמע ולמה ולמה ואני שונאת את השיחות האלה... אני לא מסוג האנשים ששומרים על קשר טוב... יש קומץ אנשים מאוד קטן שמורכב משני אנשים בערך שאני כן שומרת איתם על קשר קרוב וטוב אבל גם זה לא ברמה היומית. הבחורה הזו רווקה חיה את החיים שלה כמו מלכה, הולכת מפה לשם טסה משם לפה... ציפור חופשיה.. אותי הדברים שמעסיקים הם ארוחת הצהריים להיום, האכלה של שושה ולקחת את לולה מהגן... פה ושם כשהבעל נמצא ולא בצבא אז גם בו הראש שלי עוסק... אבל אני לא יודעת להסביר את זה.. יש אנשים שהם ארעיים בחיים שלנו.. היא מבחינתי היתה אירעית.. לא ראיתי אותה איתי לעוד שנים.. אנחנו פשוט לא מתאימות.. לא ברמה היומית... היא עושה דברים שונים ממני, השאיפות שלה הרצונות שלה, היכולות שלה שונים משלי, היא יכולה לקום ולהגיד "בואי ניפגש" והיא תצפה שאני באותה מידת ספונטניות גם אקפוץ פשוט ככה ואגיד " יאללה בואי" אבל אני לא שם.. יש לי מחויבות, אפילו לדייט עם בעלי קשה לי לצאת.. היה מפגש לפני שבוע שמאוד רציתי ללכת אליו ולא יכלתי כי בעלי בתרגיל בצפון ואין לי סידור לבנות. אז לא הלכתי... אין לי כבר את הספונטניות ואין לי את היכולת להיות כזו. והיא פשוט לא מבינה את זה... אני מאחלת לה שתמשיך ככה כמו שהיא גם עם ילדים.. וואלה אם היא תצליח אני מורידה בפניה את הכובע...

אז אני רק רוצה לעבור את השיחת שטיפה הזו ולהתחיל את הכיף במפגש הזה.