היה לי סיוט אתמול בלילה.

חלמתי על שושה.

מוות.

כל הרגעים שאחרי

והאבל

וההתמודדות עם לולה

ואז התעוררתי, בכיתי, נבהלתי, נרגעתי. כבר הייתי ערה וכבר הבנתי שזה רק חלום.

נרדמתי שוב והסיוט נמשך.

לוויה

שבעה

אתמול הלכתי לישון בערב וחשבתי על זה ששושה התחילה להתעורר לי בחמש וחצי בבוקר ולא נותנת לי לישון עד שאני לא מוציאה אותה מהמיטה ומתחילה את היום... תחושת תסכול ריגעית שעברה לי בראש אבל עם זה הלכתי לישון. כשהתעוררתי בפעם השניה כבר רציתי להעיר אותה. רציתי שהיא תתעורר כבר והתענגתי על החיבוק שלה כשהתעוררה סוף סוף. שמחתי עד הגג ולא היה אכפת לי שהשעה היא חמש בבוקר...

בחלום אמרתי לעצמי "היא לא תעיר אותי יותר בבוקר" ובכיתי נורא. בהסטריה. חוויתי את תחושת האבל ברמה הכי אמיתית וזוועתית שיכולה להיות. שאלתי את עצמי בחלום אם אבא של דוד התינוק שנפטר יגיע לנחם אותי בלוויה או בשבעה.. שאלתי את עצמי אם יהיה בכלל מסוגל "להחזיר" לי על כך שאני הייתי שם אצלו.

הבית בחלום היה ריק. תחושת הריקנות והפחד להכנס אליה לחדר. השאלות של לולה, ניגשת אלי כשאני במטבח ליד המקרר, "מה קרה? איפה היא? היא לא תחזור?"

בחלום עמדתי מול מראה וראיתי את בעלי בהשתקפות שלה, שאלתי אותו מכיוון שזה היה שישי או שבת בחלום, ואני יודעת שלא יושבים שבעה בסוף שבוע אבל המחשבה הלוגית לא היתה שם כי תפיסתי לגבי המוות עדין לא הופנמה עד הסוף והייתי עדין בשלב של השוק, שאלתי אותו "אז רגע, צריכים עכשיו לתאם לוויה ושבעה?" הוא הניד את ראשו לחיוב בלי לומר מילה, ואז פרצתי בבכי נורא, מיררתי ונפלתי ובכיתי עם כאב דוקר בחזה. מלא מחשבות עברו לי בחלום "למה אני מתמודדת עם זה עכשיו? מה לי ולשבעה וללוויות ולילדה שלי? אלה לא החיים שלי, אני לא אמורה להתמודד עם זה, למה אני בסיטואציה הזו" והכאב בחזה, אני לא אשכח את הכאב בחזה. התעוררתי מתוך הבכי הזה, הכאב בחזה עדין היה שם, הדמעות היו שם ורצתי לחדר של שוש לראות אותה והיא נשמה בשלווה במיטה שלה בחדר יחד עם לולה. שתיהן בסדר. אבל רציתי שיתעוררו. מיידית.

לקח לי זמן להתאושש מהחלום הזה ולקח לי זמן לשחרר את שושה לגן שלה.

חלום טוב חלום שלום

חלומות שווא ידברו.

שום בצל ושאר ירקות.

התנערתי מזה.

לדעתי זה נובע מזה שאני מתעסקת המון במוות.

מה יקרה אם הוא ימות?

מה יקרה כשהוא ימות?

מה היה אם הייתי מאבדת את..?

ההתעסקות הזו בדוד התינוק שנפטר

אני לא יכולה להפסיק. אני מידי פעם מצליחה לנער את המחשבות ממני אבל הן תמיד חוזרות בזמן כזה או אחר בחיי. וזה קורה הרבה.

אני כניראה צריכה טיפול.