כן גם אני הייתי שם... חבל שלא היה משהו כמו מדבקות עם שמות המזהים באתר.

מן הסתם גם אותי אף אחד לא זיהה.. אז זה קצת היה מאכזב.. אבל בגדול, נכנסתי למקום רועדת כולי, הצמידו לי צמיד ליד עם שם של איזו חיה.. נראה לי שזה היה גרביל ולא הבנתי מה אני עושה שם. הייתי לבד, פחדתי. פתאום העולם הזה של הבלוג התערבב לי בעולם האמיתי. הסתכלתי סביבי כמו חוקרת מנסה לגלות את הקוראים שלי או המבקרים.

התרגשתי להיות שם. שמחתי להיות שם, לסגור את המעגל הזה. את הסשן הארוך הזה עם האתר הזה. לא יודעת מה קורה פה בהמשך, אבל אני באמת מקווה שאוכל להשאר לכתוב כאן. בינתיים ההתחלה שלי באתר אחר מקרטעת. אני לא מצליחה לגשת ולכתוב שם. האצבעות שלי לא רוקדות שם על המקלדת כמו כאן.

הנה תמונה מהערב..

יש גם סרטון אבל לא אעלה אותו :-)