יושבים על החוף... ואני מתחילה לשאול שאלות על האדם והווצרותו...

מה נו בואו נהיה רציניים... אלוהים?

אלוהים.. אני לא יודעת.. קצת קשה להאמין שיש משהו\מישהו\אני לא יודעת שיצר בן אדם

(הערה: הוא בטח מצטער על זה עכשיו אם הוא\זה קיים...)

בכל אופן.. התאוריה שנתנה לי על החוף היתה שהתפתחנו מחיות לבני אדם, או צמחים...

זה נורא מבלבל וקשה לי להבין איך הגעתי לפה למה נוצר האדם, ובפרט אני.. מה שכן, אלוהים? אלוהים נשמע לי כמו פנטזיה..

סיפור נחמד כזה שהמציא האדם והעביר אותו הלאה. הרי האדם מטבעו להמציא לעצמו תאוריות, סיפורים והזיות בכדי להאחז במשהו..

האמונה באלוהים היא כניראה לאנשים שצריכים להאחז במשהו כדי לחיות... אבל זה לא מציק להם? להאמין שמישהו צופה בהם כל הזמן?

אני אישית לא מאמינה גדולה... אבל אני מאוד אוהבת את הדת הנוצרית, הכנסיות, התמונות.. ישו? יכול להיות שהיה קיים.. ומשה? כניראה עוד

בן אדם שחשב שהוא רואה את אלוהים, סיפר את זה לפרימיטיבים, ופשוט העבירו הלאה מהיותם בתקופה הישנה שבהם המוח לא היה כל כך מפותח ובעל רעיונות.. ואולי.. אולי דווקא אז היה להם את המוח הכי מפותח בכדי להמציא כאלו פנטזיות?? הרי למה שהאלוהים הכביר ידבר עם מישהו קטן כמו משה או ישו? סתם בן אנוש.. וישו בכלל נעשה אל בפני עצמו. ולמה היום זה לא קורה? למה זה קרה רק פעם? למה פתאום אלוהים לא מתגלה אלי ואני אתראיין בטלויזיה ואגיד "אני ראיתי את אלוהים ואני הבת שלו" למה כי זו פנטזיה.. משהו שלא יכול לקרות... ואם זה קרה אני אאמין לזה כשאראה את זה בעיניים שלי!

אלוהים, התגלה אלי, אני אלך לישון והתגלה אלי, תאמר לי שאתה קיים.. רק אז אאמין בך.. בעצם מה אני בכלל אומרת, אכפת לו בכלל אם מאמינים בו או לא? יש לו בכלל את המילה "אכפת" בלקסיקון? מה זה בכלל אלוהים?

כשהייתי קטנה, סיפרו לי שאמות יום אחד.. אני זוכרת את היום שגיליתי שאני לא אחיה לנצח.. זה היה יום עצוב מאוד.. לקחתי את זה נורא קשה.. ואת אלוהים בכלל לא הכרתי.. אני לא חושבת ששמעתי עליו בתקופה ההיא, בכל אופן העצבות הביאה אותי לשאלה "למה נוצרנו אם נלך בסוף? ולמה אנחנו אפילו לא יודעים לאן אנחנו הולכים?" שאלות כאלה הייתי שואלת את עצמי פעם.. והיום? היום הבנתי שלא לכל שאלה יש תשובה, אבל הרצון לדעת אותה תמיד יהיה קיים אצל כל אדם בן אנוש שלא יודע כלום ונשאר חסר כל מהבחינה הזו. אני אישית לא יודעת אם לחשוב שברגע שבן אדם מת, יש עולם אחר שאליו הוא פונה או אולי גלגול נשמות או שהם נמחקים מהעולם כלא היו.. אבל בעצם, הם נשארים בזכרון וזה מה שיפה באדם וזה משהו טוב שיש לאדם, זיכרון. וזה מה שנישאר מהמת מבחינתי. אבל בכל זאת.. איפה סבתא שלי עכשיו? איפה סבא? איפה השכנים מלמטה והאם הם בכל זאת הצליחו להתאחד?  

כניראה שהגיע גם זמני לשאול שאלות

שלכם,

סתם כותבת.. מאוד מבולבלת