תקופה כזו מעפנה.. שוב מרגישה שאני לא זזה לשום מקום. רק הצבא הזה תוקע אותי ככה באותה נקודה. בלי לעשות כלום, רק נדפקת מכל הכיוונים.. אין יותר חופשים באמצע שבוע, לעבוד לעבוד כל היום, לו"ז מקשא"פ-מה אכפת לי?!

כולם מסביבי צבועים, אף אחד לא באמת חושב קצת על האחר "האם אני דופקת אותה כשאני עושה את זה?"

ואני גם מנסה שתעלה לי השאלה הזו לראש. אבל היא כבר לאט לאט מפסיקה לעלות ונהיית כזו מגעילה כמו כולן סביבי.

וכן חרא לי עם זה אבל מה לעשות שאם אני לא אשחק באותו משחק אני אהיה זו שתדפק.

זהו רבותי - הצבא! חבורה גדולה, מין מערכת ענקית כזו של אנשים צבועים! שברגע שזה מגיע ליציאה הביתה, למה מה קרה שאני אחשוב על מישהו אחר, אני אצא! נכון?!?! ותגידו לי שלא..

מי זו היתה המורה הזו שאמרה לנו "החברים האמיתיים שלכם הם לא אלה של עכשיו-אלא אלה של הצבא-אלה נשארים אתכם לנצח"

כן טוב בסדר! בינתיים החברה היחידה שלי שבאמת היתה מרסקת לעצמה את הראש כדי שאני אהיה זו שאצא הביתה היא מכיתה ח'-חטיבת ביניים!

אני שונאת את הצבא! אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי שהלכתי לבקום ב 20.8.07!!

סתם כותבת..

רוצה שינוי