הוא פורש ביום חמישי. אני מלאת חששות.. התחלתי לכתוב סקיצה למה שאני הולכת להגיד באירוע הפרישה שלו.

התחלתי לכתוב את זה אתמול והגוף שלי התחיל לרעוד, לא שלטתי בידיים שלי. מהתרגשות? מחששות? מקור? הכל ביחד? זה היה מוזר ולקח לי זמן להרגע מהרעידות.. אני מתרגשת לדבר מול אנשים גם.. ואני מתרגשת מזה שהוא יתרגש. הוא לא יודע שאני הולכת לנאום.

אז אני מעלה לכאן את הסקיצה.. סתם מתחילה לכתוב, ניראה מה יצא:

מי שלא יודע, אני הבת של אבא. אבא שלי נחת כאן לא הרבה זמן אחרי שנולדתי, עבד כאן בכמה מחלקות.. בחלקן היה לו טוב יותר, בחלקן אולי פחות.. אבל אבא אף פעם לא התלונן.

בתור ילדה אני זוכרת את ההשכמות שלו בחמש בבוקר, כמו פנתר, אף פעם לא התעצל, ותמיד שהייתי יוצאת מהחדר לחבק אותו היה אומר לי "חזרי לישון, עדין מוקדם" בחיוך ולא חיוך עייף, לא חיוך של מישהו ששנים מתעורר מוקדם בבוקר, אלא חיוך בטוח. חיוך שנתן לי ביטחון. אף פעם לא החסרת כלום, תמיד הרגשתי שאם ארצה משהו אני אקבל את זה כי אבא אף פעם לא נתן תחושה שאין או שחסר.

וככה היה. אבא כלכל אותי לבד, ללא עזרה וללא תרומות, ללא תמיכה לא מהמדינה ולא מחברים. לבד אבל תמיד בטוח.

אבא שלי, יקר שלי, כמה אני אוהבת אותך ואת החיים שהענקת לי, את הבטחון שנתת לי לאורך השנים ועד היום, את האופי העקשן וההומור השחור ניסיתי לקחת ממך, אבל יש דברים שהם כל כך אתה והם כל כך שלך שאף אחד לא יוכל לשכפל. אתה אחד יחיד ומיוחד, ולכם אנשים אאחל לכם הלוואי שמישהו כמוהו יגיע אליכם לכאן להחיות את המקום, להצית את האש שהיום אבא שלי מכבה.

אבא, אתה יוצא לדרך חדשה, אני יודעת כמה אהבת חבר"ה, כמה אתה אוהב שיש סביבך אנשים, כמה היית כל כך מסור לעבודה שלך ולאנשים שאתה אוהב באמת מכאן, אני מאחלת לך הסתגלות מהירה לחיים של חופש. שתדע לנצל את שארית חייך, תסע, תראה עולם, אל תשכח לחזור אלי לתת לי חיבוק חם ולהמשיך את לוז החופש שלך, שתהנה מהנכדות שלך כאן, נדאג לך לעוד, והכי חשוב, שתהיה מאושר, שתמיד תצחק את הצחוק המתגלגל שלך, תספר לנו את הבדיחות שלך אפילו אם סיפרת אותן 20 פעם לפני, שלא ירד לך החיוך מהפנים אף פעם.

ללולה שלנו היו 3 עוגות יום הולדת. שתיים מהן היא הכינה עם סבתא. זה קטע יפה דווקא שניראה לי שאני אאמץ - לאפות את עוגת היומולדת לבד.

היא ממש עשתה הכל, קרם לעוגה, לשבירת השוקולד לקערה, וערבוב, ואחת מהן היתה ביסקוויטים אז פיזור הביסקוויטים בתבנית. היא ממש נהנית במטבח.

אז עוגה אחת היתה ל 9.12 שיצא השנה יום שישי. החגיגה עצמה היתה בשבת בפארק ומכיוון שאנחנו לא מדליקים אש בשבת, אמרנו שתהיה עוגה נוספת בשישי ביום הולדת עצמו ונדליק לה נרות. אז זו היתה חגיגה קטנה בבית כשחזרה מהגן. קנינו לה אופניים עם פדאלים וגלגלי עזר והיא כל כך התלהבה. היא גם מוכיחה את ההתלהבות בזה שהיא רוכבת כאילו נולדה עליהם. קנינו גם קסדה שהיא התעקשה לשים (כמה נחת אפשר לקבל מילדה אחת), אני קניתי כהרגלי בלון הליום של דורה כי אין חגיגה בלי בלון הליום וקישטתי לה את הבית עם אביזרים של דורה שהיא כל כך אוהבת.

בשבת ב 10.12 היה מזג אויר כל כך מושלם שלא יכולתי לקבל כזה מזג אויר אפילו בהזמנה. היינו בפארק, קישטנו בבלונים, הבאנו ארוחה יפה - ביצים קשות וקציצות ירק וכרוב וסלטים.. באמת כיד המלך. חמתי כמובן עזרה לי וזו היתה הצלחה אדירה. היא התלבשה יפה (בגדים שקניתי לה מהוניגמן. ניראתה לי גדולה פתאום בג'ינס), והרמנו אותה וקישטתי לה כיסא יומולדת והזמנו גם כמה ילדים שהכנתי להם שקיות הפתעה. והמוזמנים היו המשפחה הקצת יותר מורחבת - אבא שלי הגיע, ההורים של בעלי, דודות שלו שמתות על לולה שלנו, גיסתי והילד שלה, חברה של גיסתי והבנים שלה התאומים. הבנות דודות של עוזי..

היה יפה. לא חגיגה מוגזמת, חגיגה של פעם, לא הפקה מטורפת, ארוחת בוקר יפה, עוגה כמובן שגם היא הכינה. למרות שלא יכולנו להדליק נרות, זה בכלל לא היה חסר.

בעלי לקח את הילדים לשיט בנהר (היינו בכניסה לפארק הירקון) וזאת היתה אטרקציה בשבילם.

יום רביעי חגגנו לה בגן. התרגשתי עד לדמעות. איך היא שמחה, איך ילדים אוהבים אותה, רוקדים איתה, עושים לה כבוד.. היא פרחה שם ואני דמעתי רק מכמות האושר שהיה לה על הפנים.

פלטת ירקות שהכנתי לה לגן:

זהו. בשבועיים היו לנו 4 עוגות (גם לשוש היה יום הולדת), מלא חגיגיות, קישוטים ובלוגנים בכל הבית.. זהו. אמרתי ללולה לא לדבר איתי עד גיל 4

אתמול לולה החליטה שהיא רוצה לזרוק את כל המוצצים לפח. אמרתי לעצמי "אחלה סיפתח לגיל שלוש" שמתי אותם בניילון (כי היה לי ברור שאני מוציאה אותם מהפח אחר כך) והיא אשכרה זרקה אותם בחיוך גדול. ואז הגיע הערב היא בכתה בהיסטריה.. כמה שלא ניסיתי, מה לא ניסיתי להגיד לה, שום דבר לא עזר, הילדה היתה ממוקדת מטרה - מוצץ ועכשיו. אז לא הלך לי עם זה.. נישברתי ונתתי.. לא יכלתי להסתכן בזה ששוש תתעורר מהצרחות של לולה.. ולא כזה דחוף לי עכשיו לגמול אותה ממוצץ.. הניסיון היה יפה.. אני אגיד לה את זה היום.

בעבודה הכל שקט. בינתיים חזרתי, לא ניראה לי שאעזוב בקרוב. אני ממש בתקוות שהתקן שלי הולך להשתנות. אני נהנית מהשגרה הזו של העבודה.. אבל מתגעגעת לבנות מאוד..

הלילה היה לי חלום. חלמתי על במה שמעוצבת כמו אקווריום. אני מסתכלת ורואה ממש זכוכית שמפרידה בין הקהל לבין הבמה. ממש במה באקווריום.

פתאום מנהל המקום בא אלי ואומר לי "הסתכלי על בעלך איך הוא מתאים לבלונדינית"

על הבמה עומדת בלונדינית שופעת, בעלי נכנס לבמה בלי חולצה ומתקרב אליה.. פתאום זה נקטע ואני עוברת בחלום לאחרי ההופעה שאני באה לבעלי מאחורי הקלעים וקולטת את הבלונדינית מעבירה יד על החזה שלו והבטן ואומרת לו כמה הוא חתיך.

פה התחלתי סצינת קנאה מטורפת, דחפתי אותה ממנו. דחפתי אותו ממנה, צעקתי והתעצבנתי. בעלי אמר לי "את משוגעת!"

בקיצור, סצינה שכאילו זו היתה מישהי אחרת ולא אני בחלום.. לא מכירה את עצמי ככה מרימה סצינות.

התחלתי לחשוב על הפירוש. יש לבעלי מישהי בעבודה שהיא בלונדינית, לא ניראית כמו זו שבחלום, אבל אני לא אוהבת את ההתנהלות שלה, יש לה יציאות לדוגמא שלחה לי הודעה בואטסאם קבוצתי של המדור של בעלי (פתחו קבוצה כי עשו פרידה ממנו לפני שבועיים ואני עזרתי לאסוף חומר אז יש קבוצה שבסוף הפרידה גם צירפו אותו), אז הם היו באירוע של אחד הקצינים שנולד לו בן. היא שלחה תמונה של בעלי מקבל ברכה וכתבה "סתםכותבת, בעלך ביקש בן זכר. לטיפולך!"

מי שמך לדבר איתי על בן זכר או לעשות בן? מי שמך לשלוח הודעה כזו כאילו אני חברה שלך? קצת קצת כבוד לא מבקשת הרבה. אני לא חברה שלך, אני אשתו של המפקד שלך, את קצינה שלו, מה את באה וכותבת לי את זה? גם כותבת לי על נושא כזה רגיש. מאיפה לך שלא עברתי הפלות? שלא עברתי הפריות?

ברור לי שהיא אמרה זאת בהלצה, אבל זו רק דוגמא לכמה היא מרגישה פתוחה ובנוח.. אין בעיה, תרגישי בנוח מול בעלי.. אבל לא ככה לא מולי, לא בצורה כזו. זה צורם לי.. אולי אני מקנאה? אולי. במה אני מקנאה? לא ברור...

בפרידה הם קנו לו מתנות, יותר נכון אספו כסף והיא קנתה לו מתנות שהוא דיבר ואמר שהוא צריך (מחברת וארנק) וכניראה שגם מה שצרם לי זה כמה הוא התרברב שהיא שמה לב לפרטים הקטנים, למה שהוא אומר, למה שהוא צריך.. זה ממש הציק לי.. הרי אני שמה לב לפרטים הקטנים ואף פעם לא קבלתי ממך מילה בנושא הזה, אבל אותה הוא הילל יומיים.

אני נשמעת מפגרת בעיני.. אבל ככה פרשתי את החלום.. או לפחות הבנתי מאיפה הוא הגיע..