אז, חזרתי מרומניה,
יש לי בן דוד שהיה גורם לי להיות קצת סגורה וחסרת בטחון לידו. פעם מזמן. לפני 10 שנים..
תמיד היה אומר לי שאני צריכה לרדת במשקל (לא מרוע) אבל לקחתי את זה למקום הפחות בטוח ואז הייתי מרגישה פחות בנוח לאכול לידו.
אז
הגעתי לשם, ראיתי אותו, חייבת לציין שהוא ניראה טוב גם בגיל 43 כמו שהוא
היה ניראה כשהיה בן 20.
לא השתנה בכלל במשקל או במראה הכללי של העור
והפנים. הדבר הראשון שהוא אמר לי ״ואוו רזית״. היתה לי תחושת הקלה מה
שהוכיח לי שאני לא עברתי לגמרי את תחושת חוסר הבטחון לידו. איפשהו קיוויתי
לקבל ממנו מילה טובה, סוג של אישור.
בהמשך הבנתי את זה יותר כשראיתי שאני עדין מתקשה לאכול לידו כמו בעבר ובטח
ובטח לא לשתות שתיה מוגזת אלא רק מים. בפרוע שלי - סודה.
אבל כן הרגשתי שזה לא היה ברמת המחשבות העמוקות והקשות שהיו לי על עצמי לפני 10 שנים לידו.
כשחזרתי, קלטתי ש4 קילו ירדו ממני בפחות משבוע.. ואז הבנתי שהשריטה שלי עמוקה מאוד בנוגע לבן דוד שלי..
אני יודעת שאני רוצה לרזות ואני יודעת שאני רוצה לבוא אליו יום אחד ושיגיד לי ״את מושלמת ככה״. זה יגיע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
