אז כפי שכתבתי, האבטלה בשיאה, אני אפילו מקבלת כסף על לא לעשות כלום :-)

התעסקתי מלא עם הדירה בימים האלה, הייתי עסוקה מאוד להזמין כל מיני אנשי מקצוע לכל מיני תיקונים התקנות. ארון פה, סורגים שם, ספה עם איזה פאק, דלתות משקופים תיקונים. מזל שאלוהים נתן לי את כל התקלות האלה בחיי.. זה מעסיק אותי וככה אני לא נכנסת לדכאון. בעלי גם ממלא אותי במשימות, פה תקני תחתונים שם תתקני לי את השעון, תקשרי לחברת החשמל תקשרי לאיש המזגנים. הוא יודע שאני צריכה להיות עסוקה כדי לא להיות מדוכאת מהיותי מובטלת. וזה עוזר. זה באמת עוזר.

במקביל, אני מנסה לעשות מהלך ולחזור לצבא כנגדת. אני מתרגשת קצת כשאני כותבת את זה. בקורס שבעלי נמצא בו (פו"ם רגע לפני קבלת הסא"ל), יש מישהי שגם כן תהיה סא"ל אחרי הקורס הזה, היא מחפשת כוח אדם לענף שלה. בין היתר יש שם תפקיד לנהל צוות תמיכה של איזו מערכת. אחריות על אתר תמיכה. אף פעם לא ניהלתי צוות אבל שאר תחומי האחריות מאוד מדברים אלי. כל נושא התקלות ותמיכה, ללמוד מערכת, לשפר אותה.

אז יש לי ראיון היום בשעה 12:30. אני מתרגשת לחשוב על זה שאני יכולה לחזור לצבא. זה תיקון בשבילי.. אני ממש לא מזמן אמרתי לבעלי שאני מרגישה שהשירות שלי לא היה מספיק והתעסקתי כל הזמן בלהשתחרר, להיות ראש קטן, לעשות כמה שפחות. אני באמת באה במוד אחר הפעם. אני אשכרה מתרגשת.

בהצלחה לי.

וזו לא פעם ראשונה שאני נעלמת רק שהפעם ממש הרגשתי את הזמן שעבר מאז שכתבתי פעם אחרונה. אולי כי עברתי די הרבה בשלושה החודשים האחרונים.. לא בטוחה מה הביא אותי לכתוב עכשיו.. אולי הלויאליות הזו לאתר.

אז מהפעם האחרונה ועד היום, התינוק דוד עדין לא יוצא לי מהראש. שיתפתי את אביו ברגשותי במסרון קטן במסנג'ר של הפייסבוק. שיתפתי אותו והוא הודה לי ואמר שהם מטיילים בחו"ל. מאז לא שמעתי ממנו..

עברתי דירה. כן. עברתי לדירת חלומותי. בעלי דאג לאבזר אותי במכשירים שלא היו לי לפני וממש שדרגו אותי מקצה לקצה בכל היבט בבית, מייבש לבגדים, מדיח, מכונת כביסה חדשה, מרפסת, נוף להר מקסים, אבל הכי חשוב מכל השדרוגים - מ ע ל י ת !!! אני יכולה סוף סוף לעלות בלי לסחוב דברים במדרגות, בלי לקשור עגלה למטה.. ואוו זה כמו זוג רגליים חדשות. עכשיו היעד הבא הוא רק אוטו חדש שישרת אותי ואז אני כבר חיה טוב :-)

פוטרתי בדיוק ביום שעברתי דירה. הכוונה שהיה גמר חשבון בדיוק ביום הזה ועשיתי טופס טיולים. זה היה קצת סוריאליסטי להבין שאני מפוטרת באותו יום שאני עוברת לדירה חדשה לגמרי ומאובזרת בריהוט חדש ומכונות חדשות. ממש מהניילונים.. ברור לי שזו לא פריבילגיה שיש לכל זוג צעיר + 2.

אגב פלוס שתיים, הקטנה שלי כבר לא כל כך קטנה ועברה לקבוצה של הגדולים גילאי שנה וחצי עד שלוש. היא הסתגלה מצוין והיא ממש מתקדמת גם בדיבור גם ביכולות בצעדי ענק. אני בשוק ממנה ואני הכי גאה בעולם.

לפני שבוע בקרתי ברומניה. כתבתי כאן בעבר על בן דוד שלי שתמיד מעביר ביקורת על איך אני ניראית לטוב ולרע, אומר לי אם צריך לרזות או לא... וואלה אני מרגישה שהפעם הוא היה ממש מרוצה מהמראה שלי.. כן אני יודעת שזה נשמע טיפשי אבל בן דוד שלי הוא חלק ממני, הוא איש שאני כל כך אוהבת ומעריכה ואני חייבת שיהיה מרוצה ממני. תמיד זה היה ככה. בכל מקרה, באותו ביקור הלכתי לבקר את סבתא שלי מצד אמא (צד שאני פחות בקשר איתו אבל דוד שלי אח שלה תמיד שמר על קשר ותמיד עשה הפרדה ולכן אבא שלי מאוד אוהב אותו. אגב אמא שלי התנתקה גם מהם והם לא בקשר בכלל).

סבתא שלי התרגשה מאוד מהביקור, היו לה דמעות ואני חבקתי אותה. היא ניראתה עצובה מאוד, חולה מאוד ורזה מאוד. אבא שלי לא אוהב אותה כי היתה נגדו ויומיים לפני החתונה אמרה לאמא שלי לא לעשות איתו ילדים לפחות... היום הילדים האלה באים לבקר אותה.. והיא מתרגשת.

בכל מקרה הטיול היה מלא באלכוהול אלו היו ארבעה ימים בלי הבנות, בלי בעלי, אני עם עצמי ועם בן דוד שלי והכוסית גלנפידיך ביד. 

היתה לי מוזה כשהתחלתי לכתוב אבל היא נעלמה... אבל היי, לפחות עדכנתי.