באמת, אני כזה חסר משמעת עצמית.
אני כזה חסר משמעת, כאילו, בכלליות.
חודשיים לא החזקתי?! חודשיים?! בלאדי הל, זה פשוט פתטתי, לכלב שלי יש יותר שליטה עצמית ממני, והוא עושה פיפי על השטיח ובורח מאמא.
זה לא שהתגעגעתי לפה או משהו כזה, אני לא ילדת אימו קטנה שצריכה "פריקה", ובוכה כמה כאב לה שהיא נדקרה מהסיכה של הלו קיטי שלה.
סתם חזרתי, לא בטוח שזה בכלל נכון, הרי זו לא חתונה קלותית לא? אין לי התחייבויות לפיסות מילים הוירטואליות האלה בשרתים של נענע, זה לא שהן יושבות שם ומתגעגעות אלי, אני חושב.
כל פעם שאני חושב לחזור אני תוהה אם אני אוכל להחזיק אותו חי וקיים, אני עד כדי כך פוחד ממיוחביות, אני לא מאמין.
פאקינג אי, זה בלוג, לא אדם, או נפש חיה אחרת, ובעצם, מה אכפת לו או לי אם אני אעדכן אותו פם בכמה שיתחשק לי, אני בטוח שהוא לא יתנגד.
אבל בשביל מי אני פה? בשבילי? בשביל הקוראים הדמיונים שאין פה? בשביל לקחת מקום לבלוגים אחרים?
בחיי שאני לא יודע, אני כנראה צריך סיבה להרביץ למקלדת מבלי שזה יראה מוזר.
אני מניח שאיבדתי את הציניות שלי, אם היתה אחת כזו, אני לא במצב של לחשוב יותר מדי.
בעצם, אפעם לא היתי באחד כזה, אין לי כוח לחשוב על בדיחות שלא מצחיקות אף אחד, או סתם להעתיק לפה שיחות מסנ'. כי אני יודע שזה מה שעושה לכם את זה.
ולמה לעזאזל לחזור עכשיו? אחרי פסח אני נכנס לתקופת מבחנים מטורפת לשנה הבאה (כל י"א שתקו, תורי להתבכיין), ולקחת על עצמי עוד חיה לטפח נראה קצת מוגזם.
אני מקווה שזה לא יפריע, אולי זה יעזור.
אני מניח שהמתכונת פה הולכת להשתנות, לרעה.
אני אהבתי את הדרך כתיבה ה-אוי-אני-כלכך-משעשע-תראו-אותי-ציני-ומגניב הקודמת, נהנתי לקרוא אותה אחר"כ לצחוק, ואני מודע שמהצד נראתי כלכך מטומטם, אבל מתרגלים לזה, ולומדים להנות מזה.
מי ידע שריציניות היא דרך הרבה יותר קלה למלא חללים ריקים? לפחות במקרה של כמה שורות באתר שכוח אל, אבל בכל זאת, אני מקווה לחזור לאיך שהיה פעם, תמיד הצחקתי את עצמי.
*הערה ספונטנית- למה לאזעזל ישרא לא עובד בכרום? אני חייב לחזור להתשעבד לביל גייטס? (איפה הגיק התורן שיצא במחולות עם סנדלים וביריות ויצעק "לינוקס! לינוקס!" בעוד שאני זורק עליו קופסאות של קוטג'?)
אל תקחו את זה כפוסט חזרה, למרות שיתכן ואחזור לכתוב, אבל בעצם, מה אכפת לכם?
דה שואו איז אובר, כולם מוזמנים ללכת הביתה, לצערי אני לא אוכל לספק אף אחד שוב, וככל הנראה הכתיבה הזו גם לא תספק אותי.
אם ניתן להגדיר את קיא המילים והמשפטים הלא קשורים האלו לכתיבה.
לחנוך לוין שלום.
ולא, לא נהיתי מניאק, אני סתם לא במצב לאנשים, אפילו אם אני לא רואה אותם
זה קורה לי הרבה בזמן האחרון, מעדיף להשאר עם הקרובים ובמסגרת מחייבת.
זוהי תמצית האירועים לעכשיו, נקווה שהולך להתשנות.
בנתיים נאחל לכם מוות מכליה מורעלת, להת'.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
