אני לא חושב שכל זה אמיתי.
זותומרת, אני לא מתחיל להרהר שוב במחשבות עמוקות על עצם קיומנו, או יקום מקביל, או תורת הקוונטים או איך לפתוח טרופית, אני סתם חושב שמשהו פה מסריח.
זו סתם היתה הערה ספונטנית, אני לא באמת חושב יותר מדי.
יש סגנונות כתיבה שאני מעריץ, מעריץ זה לא מילה, אני מסוגל לתלות משפטים על הקיר ולהקריב להם ילדים נוצרים קטנים, כי ככה אנחנו, היהודים, סוגדים לאל שלנו, דה.
אבל הבעיה היא, שאני לא רואה את עצמי כותב ככה, שזה נורא מבאס אותי, היתי מת לקרוא את הפוסטים של עצמי ולהנות מהם כמו שאני נהנה מכתבה טובה או פוסט מושקע, ואם היתי באמת כותב ככה לדעתי היתי כותב לעצמי פוסטים בשיעור ומקריא אותם שוב לעצמי בהפסקה.
אבל, מה לעשות, אני מוכשר כמו השערה השמאלית למטה על התחת של עידן יניב, משמע, אני יותר מוכשר מעידן יניב, אבל זו לא היתה הכוונה, היתי בדיוק באמצע רחמיים עצמיים שתוקפים אותי פעם בחודש, מעין מחזור שבו אני מעדיף לשתף את כל הזבל שלי איתכם.
השבוע חזרתי לחדר כושר, וחזרתי זו מילה יפה מאוד למצב שבו היתי, יותר בכוון של גלגלתי את עצמי בעזרת מלגזה 5 טון אל המדרגות השטניות בכניסה אליו, שהן אימון בפני עצמו, לדעתי בגללן אנשים לא באים למכון כושר, האימון שאני דופק בטיפוס אל המכון יותר אינטנסיבי ממה שאני עושה שם, ושם כאמור- אני לא עושה כלום.
היפוכונדר או לא, אני תמיד אמצא תקלה בגוף שבגללה אני לא מסוגל להתאמן, כי בחיי, אתם לא מבינים איך ההליכון דופק לי את הטחול.
והסיבוב הזה של הקרוס חורק לי בברכים. והטלווזיה לא מעניינת.
ואחרי שאני עושה אירובי של פולניה, וכולי מזיע ומתנשף כמו איימי ווינהאוס בשלג, אני ניגש בראש מורם אל המשקולות.
וולקאם טו בוריס לאנד, הארץ שבה הרים באמת בנויים מאדם, והנחלים השוצפים הם זיעת המתאמנים, או אני משתין במכנסיים למראה מכונות העינוייים האלו, אני יכול לחשוב על מאות שיטות ומאות תמונות מטרידות של הראש של דפנה דקל נמחץ שם. לא שיש לי משהו נגדה, היא סתם קיימת.
לא מצאתי אפעם יופי בלהראות כמו גוש שרירים לא פורפרציונלי בעליל, נשים וגברים כאחד (פה גם נכנסות הזרועות של מדונה, אם כאילו.. הן יצליחו, בכל זאת, זה עצום) לדעתי זה פשוט נראה שלאדם אין חיים מלבד המכון, בנוסף אני לא רואה שימוש לכרס (כן, אשכרה כרס קמורה החוצה כמו הבטן של הזאתי שהשפריצה שמיניה) שבנוייה משרירים, מה תעשו עם זה? תפצחו צדפות כמו לוטרות? זה לא נהריה פה.
אני חושב שאפשר להבין שאני פדלאה, אבל ממש פדלאה, גוף בצורת כסא מחשב ואצבעות גמישות למקלדת הן כל מה שאני צריך, כמובן שאני לבן יותר מהאף של לינדסי לוהן (בדיחת קוק לא מצחיקה NO.2), ושאני נוטה לדחות את הגילוח עד למצב שוולברין מקבל רגשי נחיתות, אבל זה אני. לצערכם.
הלכתי להתקמר. או משהו.
האפי ל"ג.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
