הופעת לי באמצע החיים,
לא הייתי מוכן ונכנסת עמוק בפנים.
ומאז, נפלתי ואני על הקרשים.
אולי אני מחפש עכשיו את מי להאשים.
הסתכלתי בעינייך ומצאתי חיבור,
לא היו כמוך לפנייך ואולי זה הסיפור.
פתאום, מישהי שלטה בליבי,
חשבתי "אהבה" וזה נו, הך טבעי.

אבל הקשר הפך למפותל,
את רחוקה ואני כאן אומלל.
מנסה לשלוט שוב בחיי,
אם רק היית פה, הלוואי...

הרגשתי מרחף מעל האדמה,
הלב התגעגע והעין דמעה.
חיפשתי אותך אבל את אינך,
שונא שמשהו מפריד ביני ובינך

אולי את חושבת שאני קל דעת,
האמיני לי, את רחוקה מלדעת...
את הילדה שלעולם לא אשכח,
אני לא משקר, זה בדיוק כך.

החלטתי ללכת ומהרגש לברוח.
מרגיש כמו שלכת, נתלש ובכוח.
קשה להגיד "ביי" בלי להסתכל לאחור.
אבל אני אוהב יותר מדי,
מכדי שתחכי לי... שאחזור.

את השיר הזה כתבתי למישי שביקשה ממני במייל.
היא גרה בעיר מסויימת והוא בקיבוץ. הכירו דרך חברה שלה ששידכה ומאז הכל היסטוריה.
מצאו עניין משותף, הכל זרם היטב.
כשהיתה צריכה ליסוע, הוא הבטיח שיתקשר, מה שלא קיים בפועל.
בדיעבד הסתבר, שהבחור כן המשיך לאהוב אותה אבל המרחק סיבך הכל.
הוא לא הרגיש שהוא מצליח להתגבר על המכשול הזה והוא רצה אותה בסביבה שלו.
בואו נגיד, כשהיא נכנסה לחייו, הבן אדם שאהב את השליטה בחיים שלו [מבין את ההרגשה], פתאום מישי באה והרעידה את עולמו.
הוא החליט לנתק קשר כדי לייצב את עצמו ולנסות להתחיל מחדש. בלעדיה.
זה נראה כהחלטה אגואיסטית משו, אבל אחרי שקראתי מה כתב [נתנה לי לקרוא ודרכו נכנסתי ל"נעליים" שלו בשיר], די הבנתי.
יש כאלה שמתעלים על קושי המרחק, אבל תלוי באיזה גיל. כן, לגיל יש תפקיד מאוד גדול פה.
לסיום, לילדה הנחמדה ששיתפה אותי בסיפור שלה, אני רוצה רק להגיד:
תנסי להבין אותו גם את. אני יודע שזה קשה ונראה לא הוגן אולי, אבל לפעמים יש החלטות שלא באות בלב שלם, אבל ההחלטות הקרות האלה, הן בד"כ הפתרון. אולי מתישהו, איפשהו בעתיד תהיו יחד, אין לדעת. - אני טוען, שקשר שנועד להיות, יהיה.
אם לא היום אז מחר ואם לא מחר...
אבל אל תשבי בחיבוק ידיים ותחכי. הוא שחרר אותך וזה מראה כמה באמת הוא אוהב.
שיהיה בהצלחה לשניכם!