| 6/2009
חלק ב' - לא מוותרת.
חלק א':
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=375595&blogcode=10920110
תקציר הפרק הקודם:
"הלוואי שהיית מבינה..."
"מבינה מה?"
-" לא, לא חשוב." נעמדה
והתכוננה ללכת לכיוון דלת הכניסה "אני אחזור לכאן שוב בקרוב. תודה על נדיבות ליבך"
שלי נשקה על לחיה של חנה ונפרדה ממנה לפני שהאחרונה הספיקה להגיב.
***
יומיים אחר כך בביתה של דנה.
"את בטוחה שאת לא רוצה לבוא איתנו?"
-"לא" אמרה שלי, משחקת בצמיד שעל ידה.
-"את מאוד מוזרה בזמן האחרון ואם אותי לא תשתפי, אז את מי?"
שלי התהפכה על הבטן והניחה את הכרית על הראש. "אני לא רוצה לדבר על זה"
דנה התיישבה קרוב אליה "זה בקשר לרום? את יודעת שזה לא שווה אפילו לחשוב עליו. הוא והזנזונת שלו מתאימים כמו מכסה לפח"
"רום לא מעניין אותי. חברה שלו..."
-"התורנית" תיקנה דנה.
שלי גילגלה עיניים והתיישבה "היא עשתה לי טובה ענקית. הקשר הזה היה מתישהו צריך להסתיים. לא הזוגיות שלהם היא שמטרידה אותי"
-"אז מה כן? הרי ברור שקרה לך משהו ואל תנסי אפילו להעביר נושא"
-"אני אספר לך, אבל לא עכשיו, מבטיחה." דנה החליטה לא ללחוץ עליה, למרות שזה דגדג לה ובמקום זאת, הציעה לה גלידה.
-"
אני רוצה חיבוק, זה הדבר היחיד שבא לי עליו עכשיו," שלי התחילה לבכות ודנה
מיהרה לעטוף אותה בידיה "את בטוחה שאת לא רוצה לספר לי עכשיו?"
שלי הנהנה "אני צריכה רק את החברה הכי טובה שלי ליד ואני אהיה בסדר." דנה חייכה וחיבקה אותה חזק.
מאוחר יותר, שלי חזרה לביתה ומיהרה לחדר.
מחשבות רבות הציפו את ראשה והיא הרגישה שהיא עוד רגע מאבדת את זה.
"אני
חייבת לחזור לשם, אני חייבת למצוא דרך שיסמוך עליי" אמרה בליבה. היא לחצה
PLAY על מכשיר ההקלטה והקשיבה בפעם המי יודע כמה, לשיחה שהיתה בינה לבין
האיש שבחר לנתק את עצמו מהעולם שבחוץ.
"להקל?! מה יכול להקל על זה?! ביוגרפיה צהובה שכותבת ילדונת שלא יודעת
כלום מהחיים שלה?"
היא הקשיבה למשפט הזה והחזירה את ההקלטה שוב ושוב אחורה כדי לשמוע אותו מחדש.
פניה הרצינו וגמלה בליבה ההחלטה לחזור לשם עוד הלילה. שלי מיהרה להתקלח ולהתארגן לפגישה השנייה שלא יכלה לחזות את סיומה.
"דנה?"
-"היי, ברק, מה קורה?"
-" הכל בסדר, אבל אני קצת מודאג משלי. היא דיברה איתך על משהו?"
-"למה?"
דנה תפסה מקום שקט ליד המזרקה בעיר והתיישבה. ברק היה אחד מהידידים הטובים
שלהן והוא אף פעם לא התאמץ להסתיר את התעניינותו הרומנטית בשלי.
"לא יודע.כבר כמה פעמים שניסיתי לתפוס אותה וכשדיברנו, היא ריחפה ולא ממש היתה מרוכזת. אני רואה שמשהו מטריד אותה וחשבתי אולי..."
דנה קטעה אותו "ברק, היא בסדר. כשהיא תרצה לשתף אותנו, היא יודעת שאנחנו כאן בשבילה."
"זה בגלל רום הזה, נכון?"
-"תתפלא,
אבל לא. תשמע, אני חייבת לנתק, השארתי את שירי ואנה בחנות, הן בטח מחפשות
אותי. אני ארים אליך טלפון אם אני אדע משהו, תעשה את אותו הדבר בשבילי?"
-"בטח. תודה דנו'ש, נדבר."
דנה ניתקה את הטלפון וחשבה להתקשר ולראות מה עם שלי, אבל הסלולרי שלה היה מנותק "שלינ'קה, תחזרי אליי כשתשמעי את ההודעה, ביי מאמי"
לפני
שהיא נכנסה לוילה הגדולה והמרוחקת שלו, שלי התיישבה ליד הים. נושמת את
האוויר ונזכרת בכתבות הישנות שאספה על איש שהיה לו את הכל בחייו ובשניה אחת איבד
את הכל, כולל את הרצון לחיות.
בעיתונים היו תמונות של בחור נאה
ומחוייך, עם המון שמחת חיים בעיניים. מהמעט ששלי הצליחה לראות בעלטה של
החדר, נדמה היה כי מדובר על שני אנשים שונים לגמרי.
צלצול פעמון הרעיש וחתך את דממת הבית וחנה לא האמינה למראית עיניה כשהסתכלה בעינית של הדלת.
"היי"חייכה לה שלי, כשזו פתחה לה בלי מילים.
"את מחפשת צרות, גברת צעירה ולצערי, זו הכתובת הנכונה לזה"
"אפשר להיכנס?" חנה זזה הצידה ונאנחה לעצמה "ואני חשבתי שלאבד עין בסריגה, יהיה שיא האקשן שלי היום."
"תארחי
לי כמה דקות לחברה ובאותו זמן, ספרי לי מה שוב הוביל אותך לכאן ועוד באמצע
הלילה." התיישבו על הספה שמלאה חוטים צבעוניים ומסרגות.
"אמרתי לך," ניסתה שלי לשכנע "אני כותבת ביוגרפיה ורציתי ל..."
"כן, כן. את זה כבר שמעתי. אבל משהו אומר לי שיש יותר מזה, אי אפשר לרמות אישה זקנה כמוני" חייכה אליה כשהיא מוזגת לה תה מהקנקן.
שלי שיחקה בצמיד ולא אמרה מילה.
"בימים אחרים הייתי מבקשת ממך להביא לי מסמכים שמראים שאת שפויה בדעתך. אחרי אותו יום, חשבתי שכבר לא תחזרי."
" אמרתי לך שאחזור."
"כן, אבל לא תיארתי לעצמי שהיית רצינית."
שלי ניסתה להעביר נושא ושאלה לשלומו של האיש שלשמו באה.
"כמו
בכל יום, לא מרבה יותר מדי לדבר למרות שלפעמים אני מנסה. מזלזלים בנושאי
השיחה המגוונים שיש לאישה שבעת שנים כמוני" לגמה מהספל ואז כיווצה את מצחה
כמי שעלה בו רעיון. "מה דעתך שאת הביוגרפיה עליו, תעשי דרכי? אני מלווה
אותו מאז ומתמיד. לפחות מאז... את יודעת. אז מה את אומרת?"
"מצטערת, אבל יש שאלות שרק הוא יוכל לענות לי עליהן" סירבה לבקשתה בנימוס.
"אם תסמכי על השיחות שלך איתו, לא ייצא לך ספר, אולי רק הכריכה עם הכותרת ושם ההוצאה לאור"
שלי לא יכלה להסתיר את צחוקה.
"אני עדיין רוצה לדבר איתו, ישירות." הדגישה "בבקשה, את יכולה לקחת אותי אליו?" הביטה בה במבט חצי מתחנן.
"אני לא יודעת מה את יותר, עקשנית או..."
"או מה?"
חנה נאנחה בקול "לא חשוב. בואי אקח אותך. הפעם אולי כדאי שתשאירי את הדלת פתוחה"
"כדי שתהיה לי דרך מילוט מהירה?"
"לא,
כדי שהפעם לא אסתבך עם הידית אם אשמע שוב איזה עציץ שנשבר. אפרופו זה,
שמתי אחד חדש, תשתדלי לא לעצבן אותו, הוא דווקא מאוד מתאים לחדר"
שלי חייכה והתלוותה לאישה החביבה, מקווה שהפעם יילך לה איתו יותר מהפעם הקודמת.
"שוב את?"
שלי לא הגיבה.
"בלעת את הלשון?"
"חשבתי שזו שאלה רטורית"
רוני גיחך.
"לפחות זה מצחיק אותך" אמרה.
"הבאת את ההקלטה? תפעילי אותה."
שלי הסתכלה עליו מופתעת, תפס אותה לא מוכנה.
"נו, התחרטת לי?" היא מיהרה להוציא אותו מהתיק ושמה על שולחן לידה. ליבה פעם במהירות.
"תודה ש..."
"אל תמהרי להודות לי כל כך מהר..."
שלי הסדירה את נשימתה ולחצה על ה PLAY
מנויים
* מנויים יקבלו הצצה ראשונה לחלק ג' לפני כולם.
[חלק ג' יפורסם אחרי פוסט שיר חדש שיתפרסם לאחר הפוסט הנוכחי]
* בקרוב תקבלו דברים נוספים אליכם היישר למייל.
מה זה יהיה הפעם? בטוח שלא ישעמם[;
[אגרתי לכם אוסף של מצגות/סרטונים ותמונות]
עריכה 10/6
[תמונה] מישהו מכיר חנות טובה לעגלת תינוקות? במשקל עודף הכוונה. שלחו לו פקס אם כן[;
[סרטון] מתנה נפלאה לאישה ש... אתה מאוד אוהבXD מוגש כהומור בלבד.
*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים*
איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק.
מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".
אהבתם?
דעתכם חשובה לי.
לא אהבתם? יש צרות גדולות יותר מאלה.
הבהרה: לא אכפת לי לקבל ביקורת, שתהיה בונה.
אבל יש דרך להגיד אותה בלי שתישמע יהירה ומתנשאת לצד השני.
תזכורת לתגובות הנאצה: אל תשקיעו בתגובות ארוכות, כי ממילא הן תימחקנה.
עד כאן להפעם.
שיהיה לכולכם שבוע טוב וכיפי
אני אבקר אצל [כמעט] כל מי שהגיב אצלי לפוסט הקודם. DONE
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
