| 6/2009
חלק ג' - שינויים
תקציר החלק הקודם:
"שוב את?"
שלי לא הגיבה.
"בלעת את הלשון?"
"חשבתי שזו שאלה רטורית"
רוני גיחך.
"לפחות זה מצחיק אותך" אמרה.
"הבאת את ההקלטה? תפעילי אותה."
שלי הסתכלה עליו מופתעת, תפס אותה לא מוכנה.
"נו, התחרטת לי?" היא מיהרה להוציא אותו מהתיק ושמה על שולחן לידה. ליבה פעם במהירות.
"תודה ש..."
"אל תמהרי להודות לי כל כך מהר..."
שלי הסדירה את נשימתה ולחצה על ה PLAY
חלק ב'
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=375595&blogcode=10944235
עוד באותו לילה...
"היי דפנה, מצטערת על השעה. שלי נמצאת?"
דודתה של שלי הביטה בה בדאגה "אבל היא השאירה לי פתק שהיא הולכת לישון אצלך הלילה"
"אה, באמת?" נראה שדנה סיבכה עניינים יותר מאשר דאגה לשלומם.
דפנה מיהרה להרים את הטלפון וחייגה לסלולרי שלה שהיה עדיין כבוי.
לא, יודעת מה?" גמגמה דנה "נראה לי היא התכוונה לדנה אחרת, שמתאמנת איתנו במכון כושר."
"מה המספר שלה?"
"אני אתקשר אליה עוד רגע. ד"א, אכפת לך אם אני אשן כאן הלילה?" דנה, שמדי פעם הייתה מעבירה את הלילות אצל שלי, לא העלתה את חשדה.
"בוודאי. רק עשי לי טובה, ברגע שאת מתקשרת לברר אם היא שם, תודיעי לי שהכל בסדר."
"בטח, בטח, אל תדאגי. לילה טוב ותודה!"
דפנה נעלמה במסדרון החשוך ודנה מיהרה לעלות אל חדרה של חברתה.
"איפה את?!" לחשה דנה בדאגה בעודה מחייגת שוב ושוב למס' שלה, ללא הצלחה.
לאחר
כמה ניסיונות כושלים, החליטה לרדת לחדרה של דפנה כדי להרגיע אותה בדבר
הימצאותה של אחייניתה. מה שהיה שקר שהייתה חייבת להמציא כדי לא לגרום לה
להזעיק את כל הניידות בעיר.
כעבור כמה שעות, נפתחה דלת החדר.
דנה הייתה רדומה עם מכשיר הטלפון עדיין על כתפה.
"שלי?"
"ששש, תמשיכי לישון, נדבר בבוקר" כיסתה אותה.
"את לא נורמלית" לחשה. "למה לפחות לא עידכנת אותי שאת אמורה לישון אצלי? דפנה כמעט יצאה מדעתה מרוב דאגה."
"מה אמרת לה?"
"שאת ישנה אצל דנה אחרת, אחת שמתאמנת איתנו במכון"
שלי חייכה "ידעתי שאפשר לסמוך עלייך."
חברתה הפגועה קמה והתיישבה עם השמיכה, ליד שלי על הרצפה.
"לסמוך? מה את מקשקשת. אם היית סומכת עליי, את היית מספרת לי ממזמן מה עובר עלייך ואיפה את מסתובבת בשעות כאלה"
"אמרתי לך שאספר לך מתישהו"
"אז למה לא עכשיו?"
"כי... ככה" אמרה שלי וקמה להחליף בגדים.
"הסתבכת במשהו?"
"לא,
מה פתאום. וכדי לחסוך לך שאלות, הנה כמה תשובות שתשמחי לשמוע אותן: אני לא
משתמשת בסמים, לא ירדתי לזנות ואני לא מנהלת רומן עם גבר נשוי" נכנסה
למקלחת לצחצח את שיניה.
"את חושבת שזה מצחיק, נכון?" צעקה לה שתשמע.
לאחר כמה דקות, יצאה שלי וחיבקה אותה "אני כל כך אוהבת אותך יפה שלי, אין לך מושג"
"אז תוכיחי, ספרי לי מה ומי וכמה ובעיקר למה" הסתכלה לתוך עיניה העייפות.
"הדבר היחיד שאני יכולה כרגע להגיד לך, שאין מה לדאוג לי. מבטיחה לך שכשאוכל לספר, את תהי הראשונה."
"רק שתדעי, שברק מאוד מודאג ממך ושאל אותי כבר כמה פעמים אם הכל בסדר איתך."
"אני
ברת מזל שיש לי חברים כמוכם. אני ארים אליו טלפון מחר" נעמדה שלי ושלחה את
ידה לדנה, "עכשיו בואי נסדר את המיטה ונישן כמו שצריך."
"את בטוחה שאין מה לדאוג?" החזיקה את פניה עם מבט רציני בעיניים.
"בטוחה, לגמרי..." חיבקה אותה.
שלי לא הצליחה להירדם ונזכרה במה שקרה כמה שעות קודם, בוילה שליד הים.
היא שמה את האוזניות עליה והקשיבה לשיחה ביניהם.
"ספר לי על עצמך קצת."
"עוד מעט סוגר 44..."
שתיקה.
"ו?..."
"תשאלי, אני אענה."
"ספר לי על המשפחה שלך, כמה אחים, במה הוריך עסקו"
"המשפחה
שלי... אבא שלי נפטר מסרטן, כשהייתי בן 5. אימא שלי עסקה בעריכת דין. יש
לי אחות אחת, גדולה ממני, אבל היא כבר לא גרה בארץ. שתיקה "אולי היא חזרה,
אני לא ממש מעודכן"
"אתם לא בקשר?"
"אני לא בקשר איתם כבר למעלה מעשרים שנה."
"הם לא יצרו איתך קשר כלשהו במהלך השנים?"
"הם ניסו, אבל בכל פעם עברתי לאיזור אחר ושיניתי מספרי טלפון. עם השנים, אני מתאר לעצמי שהרימו ידיים ונתנו לי סוף סוף מנוחה."
שלי הקשתה, היא לא הבינה איך מגיעים למצב כזה שמתרחקים מהמשפחה ולא מעוניינים לבדוק את שלומם.
"איך זה ייתכן?"
"שהם נתנו לי סוף סוף מנוחה?"
"לא, שניתקת את עצמך מהדבר הכי קרוב אליך, המשפחה."
רוני נאנח ולגם מהכוס מים.
"רוצה שנפסיק כאן ונמשיך פעם הבאה?"
"לא" תשובתו הייתה החלטית.
"אוקיי..." החליטה להקל עליו ולשנות נושא "איזה ילד היית? שמח, פעיל?"
"הילדות
שלי, הייתה אולי התקופה הכי מושלמת בחיי" שלי שמה לב למהירות המילים
היוצאות מפיו בכל רגע שהיה מתאר את ילדותו. פעם ראשונה צפתה בו נלהב ואולי
אפילו, העיזה לחשוב, מחייך. "הייתי ילד עם מלא שמחת חיים, מפונק מאוד. אני
לא זוכר שאי פעם רציתי משהו והוא לא היה שלי כעבור זמן קצר."
הוא הפסיק
מעט ואז סיפר על נערותו "אין אחת שלא הסתכלה עליי ולא שלחה בי מבטים.
הייתי מוצלח בלימודים ומוצלח עם הבנות. סיימתי את התיכון בהצטיינות. ככה
היה לי גם כשהתגייסתי. מהר מאוד טיפסתי בדרגות. המפקדים היו מרוצים ממני
ומהיכולות המנהיגותיות שלי. למען האמת, כל תקופת הילדות והבגרות שלי, עברו
עליי בטוב."
שלי לא עצרה אותו לשנייה. היא ראתה כמה הוא נהנה לספר על תקופה יפה בחייו. ואז כשחדל לדבר, היא שאלה אותו על מערכות זוגיות שהיו לו.
"היו לי כמה, אני לא יכול להגיד את המספר המדוייק."
"כן, אבל אני מתכוונת מערכת זוגית משמעותית אחת, שכבשה את ליבך וחרוטה לך היטב."
שלי נזכרה איך הרכין ראשו ויכלה להישבע שירדו דמעות מעיניו שהחניקו את גרונו.
"מאוחר... נמשיך בפעם אחרת" אמר.
שלי נרדמה עם האוזניות עליה.
בבוקר, מאוחר יותר, דנה התעוררה לפניה והורידה אותן ממנה. אך לפני שהניחה על השידה, צצה בה הסקרנות לבדוק את תוכן הקלטת.
בוילה...
"בוקר טוב, רוני" קראה חנה בעודה נכנסת עם מגש ארוחת הבוקר שלו "איך ישנת?"
רוני לקח את הכוס ולגם מהקפה.
"לא ישנתי"
"לא שמתי לב אפילו מתי שלי יצאה מכאן. כנראה שנרדמתי."
"היא יצאה לפני כמה שעות" ולפני שזו פתחה את פיה בדאגה, הוסיף "מונית באה לאסוף אותה."
חנה התיישבה על הכורסא וחייכה,
"היא ילדה עקשנית ואמיצה, מה אתה אומר עליה?"
"היא
הוכיחה את זה כשחזרה לפה שוב. מה שהרחיק הרבה אחרים, משום מה, אותה מקרב
יותר." רוני הסתכל לכיוונה של האישה שתהתה את אותו דבר כמוהו "מה את יודעת
עליה?"
"מהמעט שדיברנו, היא לא הרבתה לדבר יותר מדי על חייה האישיים" ענתה כשהיא נוגסת בעוגייה שהכינה אתמול.
"כך או כך" אמר והביט אל הים שנשקף מחלונו "העקשנות וההתמדה שלה, הרשימו אותי."
"תגיד לי בכנות, מר אדלר..."
"אמרת את שם המשפחה, השאלה שלך הולכת להיות רצינית משהו, אני טועה?" חייך לעברה.
"אתה
מרגיש טוב לפתוח סוף סוף את הלב ולפרוק את כל הכאב שלך" ומיהרה להוסיף
"זאת ממש לא שאלה, רוני. לפחות לא אחת שאינני יודעת את תשובתה מראש." טפחה
על כתפו ויצאה מהחדר.
רוני לא הודה בזה בקול רם, אבל ידע שזו היתה אמת לאמיתה.
פתאום
הוא מצא את עצמו מחכה לאותה בחורה צעירה, לספר על חייו, על הימים שהוא אהב
והעריך כל נשימה בהם. עשה לו טוב להיזכר באותה תקופה.
רוני שם את היד
על ראשו, מנסה להתנער ממחשבותיו. זו תקופה שלא תשוב יותר, לא ארצה בה עוד,
לא מגיע לי הזכרונות ההם! דפק על המגש והחזיק בשערותיו.
חנה הציצה מהדלת ונאנחה מכאב.
עוד באותו בוקר...
"אני פשוט לא מבין את זה!" השליך ברק את הטלפון על השולחן במשרד שבו הוא מתלמד.
"מה קרה לך?"
"אני מנסה להשיג מישהי וכל הזמן הסלולרי שלה כבוי"
"נו, אז מה הבעיה?" אמר זיו, חברו הטוב לעבודה, ושם את רגליו על השולחן "לך אליה לבית"
"אני לא יודע. אולי בכלל כל הבעיה כאן היא אני והיא מנסה להתעלם ממני בכוונה"
"אחי, אתה לא חושב שאתה קצת, טיפה, טיפונת, מגזים? תפסיק להיות פרנואיד, לך אליה אם אתה כלכך אוהב אותה"
"היא ידידה שלי," גמגם, לא מצליח לשכנע אפילו את עצמו.
"למה אתה חושב שעשו אותי באצבע?"
ברק הפיל את עצמו על הכיסא עם ידיו על הפנים.
"
אני מטורף עליה והיא אפילו לא מסתכלת לכיוון שלי. מה יותר מתסכל מהעובדה
שאתה מאוהב במישהי שאוהבת אותך כמו אח?" שאל ולא ציפה לתשובה.
הטלפון צלצל והוא קפץ ממקומו "הלו?"
האכזבה על פניו ניכרה היטב. "כן, אני תיכף אשלח לך את זה באימייל, ביי"
"רצית שזה יהיה מישהו אחר על הקו, אה? אל תדאג" אמר זיו ועיסה את כתפיו "אל תוותר עד שהיא תהיה שלך. סבלנות היא המפתח."
"ואם אין לי יותר סבלנות?" אמר כמעט בלי קול.
"לאהבה, חביבי, יש את כל הסבלנות שבעולם ואני מתכוון אך ורק אם זו אהבה עם עצמות ולא סתם הידלקות."
ברק לא הגיב, הוא ידע שהוא צודק.
"אני חייב לעוף לפני שהביג בוס יתפוס אותי שוב פעם מתבטל."
"תודה רבה, אחי. הייתי צריך את זה"
זיו קרץ לו וסגר את הדלת.
ברק החליט להקשיב לעצת חברו, לפני ששוב יתפוס רגליים קרות, כשפתאום דלת המשרד נפתחה...
"מה את עושה פה?!"
* ד"א, אם זה עדיין קצר מדי, מצטער. אבל זה יהיה האורך הקבוע, פחות או יותר, של הפרקים.
מנויים
* מנויים יקבלו הצצה ראשונה לחלק ד' לפני כולם.
* בקרוב תקבלו דברים נוספים אליכם היישר למייל.
מה זה יהיה הפעם? בטוח שלא ישעמם[;
[אגרתי לכם אוסף של מצגות/סרטונים ותמונות].
*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים*
איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק.
מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".
אהבתם?
דעתכם חשובה לי.
לא אהבתם? יש צרות גדולות יותר מאלהXD
הבהרה: לא אכפת לי לקבל ביקורת, שתהיה בונה.
אבל יש דרך להגיד אותה בלי שתישמע יהירה ומתנשאת לצד השני.
תזכורת לתגובות הנאצה: אל תשקיעו בתגובות ארוכות, כי ממילא הן תימחקנה.
עד כאן להפעם.
שיהיה לכולכם שבוע טוב וקייצי במיוחד![;
אני אבקר אצל [כמעט] כל מי שהגיב אצלי לפוסט הקודם. DONE
עריכה 19/6 יום שישי 3 לפנות בוקר
נטלי שלי, אני אוהב אותךךךך!!!!!!!!!!
אני אחטוף כדור בשבילך, אתן הכל למענך,
את החיים שלי וסליחה אם פקפקתי בזה פעם, אני -א-ו-ה-ב אותך, רק אותך,
חיים שלי את, אני מטורף עליייךך אסקימוסית סקסית מדהימה שלי, רק שלי את!!!!
השיר הבא שאכתוב ואפרסם כאן, יהיה ה200 במספר.
מאוד מרגש אותי הקטע הזהXD
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
