| 6/2009
חלק ד' - הפתעה לא צפויה
תקציר החלק הקודם:
שלי נרדמה עם האוזניות עליה.
בבוקר, מאוחר יותר, דנה התעוררה לפניה והורידה אותן ממנה. אך לפני שהניחה על השידה, צצה בה הסקרנות לבדוק את תוכן הקלטת.
***
"ואם אין לי יותר סבלנות?" אמר כמעט בלי קול.
"לאהבה, חביבי, יש את כל הסבלנות שבעולם ואני מתכוון אך ורק אם זו אהבה עם עצמות ולא סתם הידלקות."
ברק לא הגיב, הוא ידע שהוא צודק.
"אני חייב לעוף לפני שהביג בוס יתפוס אותי שוב פעם מתבטל."
"תודה רבה, אחי. הייתי צריך את זה"
זיו קרץ לו וסגר את הדלת.
ברק החליט להקשיב לעצת חברו, לפני ששוב יתפוס רגליים קרות, כשפתאום דלת המשרד נפתחה...
"מה את עושה פה?!"
חלק ג'
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=375595&blogcode=10966376
"דנה, מה את עושה?"
דנה קפצה ממקומה והורידה מאוזניה את הדבר שאולי יכול היה לתת לה קצה חוט.
ש... שום דבר." גמגמה "את נרדמת עם זה ורציתי להוריד מעלייך ולשים על השידה"
"ואיך תסבירי את זה שהן מצאו את הדרך הארוכה עד לאוזניים שלך?"
שלי ירדה מהמיטה וחטפה לה את זה מידיה.
"מה הלחץ?"
"זה לא לחץ. זו אכזבה ובום לפרצוף ממישהי שאני אמורה לסמוך עליה ובמקום זה
מה אני מקבלת?" שלי לא חיכתה לתשובה "אחת שברגע שאני מפנה לה את הגב, היא
תחטט בחפצים האישיים שלי!" הרימה את קולה.
חברתה לא ידעה את עצמה מרוב כעס וירתה חזרה:
"אני משתגעת מדאגה בקשר למה שעובר עלייך, מתקשרת אולי אלף פעם לסלולרי
מחורבן שאת לא טורחת להדליק, מחפה עלייך, מחכה לך בחדר המזורגג שלך רק כדי לוודא שהגעת
וזה מה שאני מקבלת ממך?! אני לא צריכה את החרא הזה יותר." דנה לקחה את
הפלא' שלה ויצאה בטריקה מהחדר.
שלי זרקה לכיוון הדלת את הכרית הקטנה שהייתה לידה והתיישבה על הרצפה.
לאחר כמה דקות היא לקחה את הטלפון "היי, הגעתם למספר של דנה. השאירו הודעה לאחר הביפ"
"היי דנדי, אני מצטערת, לא התכוונתי. תחזרי אליי ברגע שאת שומעת את ההודעה. אוהבת אותך"
עוד באותה השעה...
"הייתי בסביבה וחשבתי לבקר"
"אנשים כמוך צריכים להודיע על זה קודם בטלפון!" קרא לעברה ברק.
"הייי... מה יש לך?" אמרה אלה והתקרבה לחבק את מותניו.
"זוזי ממני, אין לי כוחות אלייך, חשבתי שלא אראה אותך יותר"
אלה התרחקה ממנו שני צעדים אחורה ושילבה את ידיה ברצינות. "אוקיי, רוצה לדעת למה אני פה? כדאי קודם שתשב."
"תפסיקי עם הדרמה ותגידי כבר"
אלה שכבה על הספה עם הרגליים משולבות עליה ושיחקה בציפורניה.
"נו?!"
"מאחר לי"
"מי מאחר?"
אלה צחקקה "לא מי, מה, טיפשון. זה תמיד מגיע אליי בול בזמן, כמו שעון שוויצרי. טיק טוק. מוזר..."
ברק כיווץ את מצחו "מה?? כמה זמן, למה?"
"חודשיים בערך. ובעניין הלמה, תחזיר את שנינו אחורה למסיבה ששנינו השתכרנו וגוף אל גוף נצמד..." ניגנה את סוף המשפט.
"את מספרת לי שאולי את בהיריון ואת מתבדחת על זה?"
"מה אתה רוצה שאעשה? אבכה? זה לא יעלים את הבטן שבקרוב תבלוט החוצה" ליטפה את עצמה.
"את באת הנה כדי להרוס לי את החיים, נכון?"
"היי, היי אל תצעק על אם בנך הבכור." ואז חייכה "או הבת. חשבת כבר על שמות לתינוקות? אני תמיד אהבתי את השם רז. לגבי הבת, אתה תבחר"
ברק התקרב והביט אל תוך עיניה "אם תמשיכי לצחוק על זה, השם היחיד שתצטרכי לבחור, יהיה שם של רופא שיבצע בך הפלה" לחש באיום.
"טוב, טוב, תירגע. אני הרי יודעת שאתה שונא הפלות ותמיד מדבר בגנות מי שעושה את זה. אתה כל כך סקסי כשאתה נוקט עמדה"
ברק ניסה להתעלם מדבריה ושאל אם כבר עשתה בדיקת היריון.
"אני לא מאמינה לשטות הזאת, אני רוצה שאתה ואני נלך לבדיקה אצל רופא. שנדע בוודאות"
"תזמיני תור למחר, דבר ראשון על הבוקר"
"אוקיי, סקסי"
הוא התיישב לידה על הספה והיא התקרבה וליטפה את ראשו.
"אני לא מבין, איך את רגועה כל כך? את קולטת שאולי תהי אימא עוד כמה חודשים?"
"אני רגועה כי אני יודעת מי האבא וזה הדבר שהכי מרגיע אותי" לחשה באוזנו.
ברק הוריד את ראשו לאחור ונאנח "ואני חשבתי שלא יהיה גרוע יותר היום..."
אלה שיחקה בכפתורים בחולצה שלו ואמרה "אתה יודע שנצטרך..."
"מה?"
אלה פתחה כפתור אחד והמשיכה "להתחתן"
"את לגמרי יצאת מדעתך, אה?!" קפץ ממקומו וכיפתר שוב את חולצתו.
"מה חשבת? שאהיה כמו המסכנות האלה? ה.. נו, איך קוראים להן..." ניסתה להיזכר.
"אני לא מוכן לשום חתונה עכשיו. אני רק התחלתי לעבוד כאן במשרד, לבנות קריירה. אני לא בנוי לשום התחייבות מהסוג הזה"
"אבל לזיין כן?!" קראה בקול.
"שקט, מה נסגר איתך?"
"מחר שנינו הולכים לעשות את הבדיקה הזאת ואם זה ייצא חיובי ואני בהיריון,
כדאי לך להכין טבעת" קמה על רגליה ופתחה את הדלת "אה, ושהיא תהיה יפה"
הפריחה לעברו נשיקה באוויר ויצאה.
"הו-מאמא, מי הכוסית הזאת שעזבה הרגע את החדר? ויותר מעניין, היא פנוייה?" שרק זיו כשהוא עדיין מסתכל מחוץ לדלת המשרד.
"תכיר, בת השטן"
"אני אוהב ילדות רעות" צחק.
"השאלה אם אתה אוהב גם ילדים"
זיו זרק על השולחן כמה ניירות והסתכל על חברו, מבודח.
"ילדים? מה נהיית לי פדופיל?"
"לא" נאנח ונשכב על הספה "נהייתי אבא".
ובמקום אחר...
"אולי
תנסי שוב לדבר איתה, הרי ברור שזו לא אותה שלי" אמרה אימה של דנה לאחר שזו
שיתפה אותה בהאשמותיה של חברתה. מה שלא ראתה בה, נכון להרגע.
"נמאס לי.
מה היא חושבת לעצמה?! לא אכפת לי יותר מה קורה לה, שתשמור את הסודות שלה
לעצמה ותיהנה מהם" העבירה מיד ליד את התפוח "שהדודה שלה תדאג לה מעכשיו,
אני איתה גמרתי"
"את יודעת שאת לא ממש מתכוונת לזה. הכעס מדבר מהפה
שלך" ליטפה את שיערה "תני לשתיכן קצת זמן להתקרר ותפתרו את זה ביניכן"
אימה של דנה הסתכלה אל תוך עיני בתה "את והיא חברות כבר שנים. אל תתני
לדבר כזה להרוס. אני בטוחה שהיא מתחרטת על מה שהיה בבוקר והיא זקוקה לך.
אל תפני לה את הגב."
"אני אוהבת אותך, אימא. את תמיד תמיד תמיד יודעת להגיד את המילה הנכונה" חיבקה אותה.
דנה
עלתה לחדר והתקשרה לאיה לפגוש אותה עוד מעט בפארק. היא התכוננה ללכת
להתקלח אבל בדקה קודם הודעות בפלא'. היא באה לחייג חזרה לשלי אבל ברגע
האחרון החליטה לדחות את זה למאוחר יותר באותו יום.
"דנו'שה!" קראה איה בשמחה ובאה לחבק אותה "מה קורה?"
איה הייתה חברה של דנה עוד מהצבא, האחרונה אהבה לבלות איתה ולשתף בדברים שלא יכלה לשתף בהם את יתר חבריה הקרובים.
"אני כל כך שמחה לראות אותך, את לא מבינה כמה. רוצה שנלך לבית קפה לשתות משהו?"
"מה איתך, אין חבר?" שאלה אותה איה לאחר שהתמקמו בארומה.
"יש מישהו אבל לא בדיוק חברים" טעמה מהשוקולטה "יוצאים אבל לא משהו רציני. אני אוהבת כרגע את החופש" חייכה. "ומה איתך את?"
"מה, חבר?" גיחכה. "זה לא הקטע שלי"
"אז מה כן הקטע שלך?"
איה שתקה ולא השיבה. הביטה בה בחיוך ממזרי משהו.
"די!" צחקה דנה "רצינית?"
"כן. זה מרתיע אותך?"
"השתגעת? אני לא פרנואידית שתבואי לאנוס אותי בכל רגע"
"KEEP TALKING..." קרצה לעברה.
דנה שיתפה אותה במה שקורה לה עם שלי וביקשה את עצתה.
"אין ספק שהיא מסתירה ממך משהו ולא רק ממך, אלא מכל מי שקרוב אליה. התגובה שלה הייתה רפלקסיבית, אל תשפטי אותה על זה." אמרה.
"זה
לא היה פוגע בך יחס כזה? את הנשמה אני נותנת לה ומתחננת בפניה שתגיד מה יש
לה כדי שאני אולי אוכל לעזור ומה שאני מקבלת בתמורה, זו יריקה בפנים"
"אולי היא מתביישת במשהו"
"במה יכול להיות? אנחנו מדברות אחת עם השנייה על הכל."
אולי גם היא חובבת בנות, מה את יודעת" חייכה.
"לא, לא שלי. לא מזמן היה לה חבר"
"ונפרדו"
"כן, אבל לא בגלל... הוא בגד בה עם איזו זנזונת שמצא בשקל תשעים באילת"
"אווו, לא נעים. איזה מניאק. עכשיו את מבינה למה אני מעדיפה בנות?"
"את רוצה להגיד לי שבנות יותר נאמנות?" איתגרה אותה.
"במחשבה שנייה..."
"חשבתי כך" צחקה ואיה אחריה.
"איזה כיף לראות אותך אחרי חודש שנעלמת"
"הייתי חייבת טיול לחו"ל. אבל עכשיו אני כולי שלך" חייכה לה.
"אני שמחה, כי אני ממש צריכה אוזן אובייקטיבית מדי פעם."
"אוזן, עין.... לשון... מה שתרצי" התגרתה בה.
"למרות שבנים זה עם מאותגר שכלית, אני עדיין אוהבת אותם"
"תודיעי לי כשתתפקחי?"
"עשינו עסק" חייכה ונקשו בספלה של השנייה.
באותו ערב בקצה השני של העיר, ישבו ברק ושלי על ספסל מול הים, מביטים אל השקיעה.
שלי נשענה על כתפו.
"אתה יודע בביטחון שאתה האבא? אולי זה בכלל לא שלך?"
"מתוך היכרות קרובה איתה, האפשרות הזאת בהחלט נשקלת"
"'היכרות קרובה?' כמה קרובה?"
"קרובה
מספיק לדעת שהיא לא אישה של גבר אחד. היא משתעממת בקלות ונהנית ממבטים של
גברים שנועצים מבט בגוף שלה" ענה בבוז כשהוא חשב עליה.
"אז איך הגעת למצב שאתה...."
"שוכב
איתה?" השלים את המשפט. "אלכוהול תרם לזה באיזו מסיבה לא מוצלחת" ברק נזכר
לגורם האמיתי שהביא אותו לשכב עם אלה. באותו יום ראה את שלי עם חבר שלה
מתנשקים, וכמה שהוא לא היה תמים שזה מה שבד"כ חברים עושים, הוא לא יכול
היה להשלים עם התמונה הזאת שהובילה אותו לשתות כדי לשכוח.
שלי הרימה לעברו את מבטה "מה אתה חושב לעשות?"
ברק נאנח "לא יודע. אני מחר בבוקר עושה איתה את הבדיקה. קודם נראה אם היא בהיריון אחר כך נחצה את הגשר"
"אל תדאג, אני איתך לכל אורך הדרך."
ברק הסתכל עליה "באמת?"
"ברור, אני אוהבת אותך, אני אף פעם לא אשאיר אותך לבד." נשקה לו בלחי "אתה אחי הגדול, לא?"
הוא קירב אותה אליו ונישק את ראשה "כן, אחיך הגדול..."
"אז תגידי, מה את מתכוונת לעשות בקשר לדנה?"
"השארתי לה הודעה, היא עדיין לא חזרה אליי" ענתה בעצב.
"היי..."
הרים את פניה אליו "את מכירה את הקריזות שלה, אני בטוח שהיא תתקשר עוד
מעט" הוא הביט בפניה והלב שלו פעם. כל כך רצה לנשק את השפתיים שלה.
"כן, אתה צודק" חייכה "מה הייתי עושה בלעדיך?"
"אף פעם לא תדעי את התשובה, כי זה לא יקרה" נשבע גם לעצמו.
הנייד של שלי צלצל והיא מיהרה להוציא אותו מהתיק, בתקווה שזו דנה.
"מה? כן, אני עוד מעט באה. ביי"
"מי זה היה?"
"אה... לא חשוב. תגיד מאמי, אתה יכול להקפיץ אותי לבית?"
"בטח. את יוצאת לאן שהוא?"
"אני אספר לך בהזדמנות" משכה את ידו.
"מבטיחה?"
"שבועת צופים" סימנה עם ידיה.
"אחח תגידי מה אני אעשה איתך? למה את מתעקשת לשמור סודות, ואם תיפגעי ולא יהיה שם אף אחד לעזור לך?"
" רוצה להיות שומר הראש שלי?" חייכה לו ואז הוסיפה "אל תדאג, אני יודעת לשמור על עצמי" שלי חיבקה את מותניו והלכה איתו לכיוון האוטו.
מנויים* מנויים יקבלו הצצה ראשונה לחלק החמישי לפני כולם.
* בקרוב תקבלו דברים נוספים אליכם היישר למייל.
מה זה יהיה הפעם? בטוח שלא ישעמם[;
*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים*
איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק.
מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".
הבהרה: לא אכפת לי לקבל ביקורת בונה.
אבל יש דרך להגיד אותה בלי שתישמע יהירה ומתנשאת לצד השני.
* כל תגובה, אלא אם כן נתתי אישור פירסום אוטומטי, תצטרך אישור ידני שלי לפני שתתפרסם וזאת כדי למנוע תגובות ספאם מיותרות.עד כאן להפעם.
שיהיה לכולכם שבוע טוב ומהנה[:
אני אבקר אצל [כמעט] כל מי שהגיב אצלי לפוסט הקודם. DONE
שמור
בטל
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
