זה מוזר, איך בעבר,
הייתי כל כך אחרת.
וכבר לא אותו דבר, וזה נגמר,
על מה אגיד מצטערת?

"הנה המלשנית הגיעה"
צריכה איזה סם מרגיע, לישון ולא לקום.
כל יום יכול להפתיע,
חבר קרוב ירשיע, ישר יהפוך עקום.

הייתה פעם סינדרלה,
למי אכפת כבר מה יקרה לה?

חברים הפנו לה את הגב,
הם כבר לא לצידה עכשיו.

הורוד יאבד את הצבע, יצביעו עלייך 24/7,
כמו בסרט אימה.
כל בוקר שוב בשבע, כאילו דרך טבע,
תהלכי במסדרונות "אשמה"

אז למי כבר אכפת מה יקרה לה?
ללכלוכית שהייתה פעם...
סינדרלה.


זה שיר שכתבתי למישי שביקשה ממני במייל.

בעבר, היא היתה נערה שהיתה משקיעה את כל זמנה רק בלימודים, היתה מסוג ה"חנונים" ההם.
היו לה אולי 2 חברות ובזה היא הסתפקה.
כשעברה לבצפר חדש, היא התחברה ל2 בנות שהפכו את חייה מקצה לקצה.
פתאום נעשתה מקובלת, היתה 'שווה', מחוזרת, יוצאת למסיבות וכו'.
הכל פה טוב ונשמע מהאגדות עד עכשיו, נכון?
חכו להמשך.
יום אחד קרה איזה משו שהיא לא פירטה לי, שהיו מעורבים בזה קבוצה של הבצפר הישן שלה והחדש.
מפה לשם, זה הגיע לאוזני המורה והלשינו על כל מי שהיה נוכח בבלגן הזה, מה שסיבך כל אחד ואחת מהם.
על מי הפילו את האשמה?
על אותה נערה שלא היה לה יד בזה בכלל.
מאז אותו יום, הם נועצים בה מבטים, מלכלכים עליה בכל פעם שהיא עוברת במסדורונות ואפילו החברים הכי קרובים שהיו לה,
הפנו לה את הגב ולא מאמינים לה.
זה סיפור על מישי שהיו לה חיים שקטים, גם אם בשביל אחרים היו חנוניים ומשעממים, ואז הפכה למקובלת ומחוזרת בעיני כולם - ושוב,
הגלגל התהפך.
כמובן שלא באופן הוגן, אבל עכשיו היא כבר מעדיפה ששומדבר מה"חלום" הזה לא היה קורה, והעבר "האפור" שלה היה ממשיך להיות בלי להשתנות.

מילה שלי,
זה כלכך לא הוגן!
שפכו את דמך בלי לברר אפילו אם זו היית באמת את שהלשנת עליהם.
לפי מה שכתבת לי במייל, אמרת שחברה שלך עשתה את זה, אני מבין שאין סיכוי שהיא תודה באשמה, אז זה לא יעזור אם תדברי איתה, היא לא תרצה להתחלף איתך.
יש דרך אחרת, לגשת לאותה המורה ולספר לה באיזה מצב את נמצאת. היא הרי יודעת שלא את היא שבאת אליה עם הדיווח, אז תראי מה היא יכולה לעשות בקשר לזה.
נצלי גם את החופש הזה לשיחות ובילויים אחד על אחד עם כל אחד מהם בנפרד, האוירה אולי כבר התקררה והם יסכימו להקשיב.

אבל נעזוב רגע את הפתרונות,
היו לך מהבצפר החדש כלכך הרבה חברים טובים, שאפילו אחד מהם לא בא לעזרתך!
זה רק אומר כמה "חברים" הם היו.
הם יעדיפו ללכת עם הזרם ולא להילחם על מי שהחשיבו כחבר.
אז בינינו? ברוך שפטרנו מהם וטוב שירדה המסכה הצבועה מפניהם.
כל מה שאת עוברת עכשיו עם המבטים והלחשושים, יעברו עד ל"סרט" הבא שיהיה שם בבצפר וכל אור הזרקורים יירד ממך למישו אחר.
מי שמעדיף להאמין לשמועות בלי לברר קודם אם זה נכון,
רק מראה את האופי האמיתי שלו, בעצם, קשה לקרוא לזה אופי, כי זה משו שחסר אצלם.
והאמיני לי, גם להם זה יקרה ואז הם יבינו אותך והמצפון יאכל להם את הלבלב.
לכי עם ראש מורם וגב זקוף.
אל תתני להם את הסיפוק שההתנהגות המגעילה שלהם מזיזה לך.
תייצרי לעצמך סביבת חברים חדשה, אם זה בעבודה בחופש/התנדבות, כל דבר שלא קשור לתחום בית הספר שלך,
כדי שלא תהי תלויה ב"חסדים" של אף אחד.

בהצלחה!

מנויים
* פרויקט הכתיבה נמשך, פרטים ברשימות.
הקטע הזוכה, ילונקק ברשימות, למשך 3 ימים,
עם כפתור הלינקוק המיוחד שתראו ברשימת "למנויים שלי"

* חלק ה' בסיפור בהמשכים שלי, יפורסם בקרוב.
הצצה קטנה אליו יקבלו המנויים אליהם למייל לפני כולם.

- שלחתי אליכם עכשיו מצגת בדיחות קורעת מצחוק!
תיהנו

*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים*
איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק.
מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".

עד כאן להפעם,

שיהיה לכולכם שבוע סוף!
אני אבקר אצל [כמעט] כל מי שהגיב אצלי לפוסט הקודם. DONE

שלכם תמיד,

שמ

שמור   

שמור    בטל