| 7/2009
חלק ו' - "מי אתה רוני אדלר?"
"לא, בבקשה... אני ממש מצטערת שנכנסתי ככה"
רוני התקרב אליה ונשכב לצידה. "אתה שיכור כולך..." היא ניסתה להתרחק ממנו אך גופו הגדול חסם ממנה כל אפשרות.
"את יפה, יחסית לילדה טפשה וגנבת" הריח את צווארה ואחז בחולצתה.
"לא, די..."
הוא הכניס את ידו תחת לחולצתה וניסה לנשקה בכוח.
"שלי!" ברק קפץ על רוני והעיף אותו על הרצפה.
דנה מיהרה לכיוון חברתה וחיפשה על פניה תשובות "מה קרה, את בסדר? תגידי שהוא לא הספיק לעשות לך שום דבר"
"הוא לא... ברק! תעזוב אותו!"
ברק רכן מעל רוני אך האחרון הצליח להשתחרר ממנו ולזרוק אותו אל הקיר. השניים חבטו אחד בשני ושלי רצה להפריד ולהגן על רוני.
"תעזוב אותו. אני בסדר! בבקשה לך"
"אני לא מבין, את מגנה עליו?!" הסתכל עליה מופתע.
"אני לא מגנה על אף אחד. בבקשה לכו! אני בסדר, באמת!"
"אני
לא יודעת מה עם ברק או אפילו איתך שלי, אבל אני לא זזה לשום מקום כשאת
נמצאת עם האנס הזה, מבינה אותי?" קראה דנה לעברם ובאה להרחיק אותה ממנו.
"הוא לא אנס... הוא..."
שלי לא יכלה להמשיך את המשפט והתעלפה לתוך ידיה של דנה.
רוני ניסה ללכת אליה אך ברק נתן אגרוף לפנים שלו והפיל אותו ללא הכרה על הרצפה.
"בואי ניקח אותה ונעוף מפה" אמר לדנה והרים את שלי במהירות החוצה אל האוטו שלו.
"בטח דפנה מטפסת על קירות מרוב דאגה, דיברת איתה?"
"שלחתי לה הודעה איך שיצאנו מהבית שלי. אתה מאמין למה שהלך כאן עכשיו?"
"אני עדיין מנסה לעכל. מה עם שלי?"
דנה הסתכלה על חברתה שהיתה שקועה בשינה על רגליה וליטפה את שיערה.
"פיזית היא במצב טוב, אבל מנטלית, אני מודאגת. היא השתגעה לגמרי להיות ככה לבדה עם חולה נפש כמוהו!"
"וזו לא פעם ראשונה שהיתה שם, זה עוד יותר מה שמטריד אותי" אמר ברק כשהוא בקושי מרוכז על ההגה. "ניקח אותה אליה או...?"
"לא, מה פתאום. תעצור אצלי. גם אתה עושה אצלי חניית ביניים אז שלא תתכנן לך נסיעה כשאתה נסער כזה."
"יש לי מחר בדיקת היריון"
דנה צחקה "בדיקת היריון? עכשיו גם לך צריך לדאוג? באיזה חודש אתה?"
"ממש לא מצחיק, דנה. בעיקר כשאני מכיר את זאת שאולי אשתעבד לה כל חיי"
הוא החנה את הרכב ומיהר לעזור לבנות.
"איפה רוני?" מלמלה שלי
"בעולם שכולו טוב..." ענה ברק ועזר לה להיכנס לביתה של דנה.
"קח תשתה" אמרה דנה לאחר שסוף סוף התיישבו בחדר.
שלי התעקשה לחזור לוילה.
"את לא זזה לשום מקום" אמר ברק.
"תפסיקו, מה אתם לא מבינים?!"
"כלום! כלום אנחנו לא מבינים כי את לא טורחת לספר"
"הוא לא היה עושה לי שום דבר..." סיננה
ברק נעמד מול החלון, מגחך בעצב ובבלבול.
"שלי, מי זה הבן אדם הזה?"
"סתם מישהו שאני עושה עליו ביוגרפיה. דנה, אני נשבעת לך שאם הייתי יכולה לספר לך הכל עכשיו, הייתי עושה את זה"
"אני אעשה איתך עסקה. או שתגידי לאחד מאיתנו להתלוות אלייך כשאת הולכת ונפגשת איתו במקום ציבורי" הדגישה "או שאני , באופן אישי, הולכת ומספרת לדפנה את כל מה שהלך שם הלילה ושהיא תשמור עלייך."
"את לא תעיזי"
"נסי אותי" הביטה בה דנה במבט החלטי.
שלי שמה את השמיכה עליה והתחילה לבכות "אתם פשוט לא מבינים"
ברק התקרב אליה וליטף את ראשה "את יודעת שאם היה קורה לך משהו, אני הייתי מתאבד?" דמעות ירדו מעיניו.
דנה הסתכלה מהצד והדמעות לא דילגו גם מעיניה. היא חיבקה את גבו ואחזה בחברתה.
בבוקר...
"הלו?"
"מי זאת?"
"ברק לא יכול לענות כרגע, הוא במקלחת. להשאיר לו הודעה?"
"כן. תגידי לו שיחזיר לי צלצול. דחוף. אה כן, זו אלה. הוא יודע מי אני"
ועוד לפני שדנה הספיקה להיפרד, היא קיבלה ניתוק ישר לפנים.
"תראו אותה...מה, זה באופנה היום לנתק לי בפרצוף?"
דנה החזירה את הסלולרי של ברק וחזרה לשכב לצד חברתה.
"היי יפה, איך ישנת?"
"גרוע. אני חייבת לדעת מה איתו"
"אמרתי לך שאת לא הולכת לשום מקום. אם ברק ישמע, הוא יילך להרוג את ה... רוני הזה לפני שיספיק לפגוע בך שוב"
"שאף אחד, אבל אף אחד, לא יתקרב אליו" הזהירה שלי וציפתה להבטחה.
"שלי, אני לא יודעת אם את זוכרת, אבל בפעם האחרונה שהיית שם, לבדך, באמצע הלילה, הסוטה מין הזה רכן מעלייך עם יד מתחת לחולצה שלך"
"הוא לא היה עושה לי שום דבר..."
למרות מאמציה, שלי לא נתנה לה שום רמז על אותו אדם שכה גוננה עליו.
ברק יצא מהמקלחת ומיהר להתארגן החוצה "היה לי טלפון?"
"כן" ענתה דנה וזרקה אליו את הסלולרי "איזה אחת מטורללת בשם אלה. היא אמרה שתחזיר לה צלצול דחוף, הפרינססה מחכה"
"מה שלומך, ילדונת?" ליטף את שיער ראשה של שלי.
שלי התרוממה וחיבקה אותו חזק.
"אני כל כך אוהבת אותך. סליחה שגרמתי לך לדאוג, למרות שלא היית צריך"
"תבטיחי לי להיות צמודה לדנה עד שאני חוזר, טוב?"
שלי הנהנה. הוא נשק למצחה ולפני שיצא, שתיהן מסרו לו בהצלחה.
"היום, יותר מתמיד, אני אזדקק לזה. תודה בנות" הפריח נשיקה באוויר וסגר את הדלת.
"אני סומכת עליך, אתה יודע כמה זה חשוב לי והכל תלוי בך עכשיו... נתראה" אלה חייכה וניתקה את הטלפון.
"אני מכירה את החיוך הזה," אמרה אחותה קרין. "מי זה היה?"
"את זוכרת את ד"ר כהן, תמיר כהן שסיפרתי לך עליו?"
"זה שתפסת אותו בוגד באשתו... נו מה איתו?"
"הוא הולך לעשות לי את בדיקת ההיריון"
קרין עדיין לא הבינה לאן אחותה חותרת והביטה בה מסוקרנת.
"קריני, אני הולכת לפדות את הטובה ממנו. את מבינה... אני לא בהיריון"
"רגע אחד, אבל אמרת ש..."
"אמרתי
שאני א ו ל י בהיריון. זה מה שברק יודע. מה שהוא לא יודע, שאני יודעת
בוודאות שאני לא. ד"ר כהן הולך לתת לו תשובה רפואית שאני דווקא כן"
"אבל הוא יידע בקרוב ששיקרת עליו, או שאת מתכננת ללכת עם כרית בבטן ואז לחטוף תינוק בחדר לידה ולהגיד שזה שלך"
אלה צחקה.
"את
עדיין לא מכירה את אחותך? חשבתי כבר על הכל. אחרי שיציע לי נישואים ותהיה
לי טבעת, אני אגיד שהייתה לי הפלה. עכשיו אני חייבת לזוז, תאחלי לי
בהצלחה?" קרצה לה ויצאה.
"את גם ככה לא תזדקקי לה..." לחשה קרין.
היא לא אהבה את התכנית של אחותה הגדולה, אך פחדה לגלות לברק את השקר שהוא הולך עוד מעט לשלם עליו ביוקר.
"היי, חנה?"
"שלי, מה קרה כאן אתמול?"
"אני חייבת להיפגש איתך, אבל בחוץ"
שלי קבעה עם חנה מקום וזמן ומיהרה לנתק.
"עם מי דיברת?" שאלה דנה.
"עם חברה, קבעתי להיפגש איתה היום מאוחר יותר"
"עם 'חברה'?"
"תפסיקי לעשות אותי שקרנית, דנה. אני מרגישה שאת הסוהרת שלי ולא חברה"
"מצידי תכני אותי מה שאת רוצה, אחרי מה שהיה אותו לילה, את תקבעי אם שם הסוהרת שלך תהיה: דנה או דפנה" אמרה וירדה למרפסת.
שלי נכנסה למקלחת בתקווה שחנה תעזור לה להיפגש שוב עם רוני אדלר.
"ברק?
איך הולך שם? אה אוקיי. לא, הכל בסדר אבל היא קבעה לצאת עם חברה יותר
מאוחר, היא הבטיחה לי שזה לא עם ההוא... כן, בטח, אני אגיד לה לחכות עד
שתחזור. ביי מאמי"
דנה נאנחה. 'אני מרגישה כמו בסרט פעולה דרמתי. חסר רק איזה ערפד חתיך ואני מסודרת'. ברגע שסיימה את המשפט, צלצל פעמון הבית.
"איה! מה קורה?"
"עם חיבוק כזה, אני באה אלייך כל יום" חייכה
"מה מביא אותך אליי?"
"סליחה
שלא התקשרתי להגיד שאני באה, אבל הייתי באיזור ואמרתי שאני חייבת לראות
אותך." שתיהן התיישבו במרפסת ודנה סיפרה לה על הלילה שעברה.
"לא התקשרתם למשטרה?"
"מרוב כל הבלבול והבהלה, לא חשבנו על זה בכלל. אבל אם שלי תדע שדיווחנו, היא תתחרפן"
איה כיווצה את מצחה "וואו, איזה סרט."
"את מספרת לי?" צחקה דנה בעצב. "בדיוק חשבתי על זה. אני מתה לדעת מה הסיפור של הסוטה מין הזה"
"היא אצלך בבית עדיין?"
"כן, נראה מה נעשה. אני לא יכולה להשאיר אותה לבד, מי יודע אם שוב תיפגש איתו והוא הפעם יצליח לאנוס אותה."
"זה לא מוזר לך שהיא מתעקשת להיפגש איתו?"
"זה הקטע. היא אמרה לי רק שהיא עושה ביוגרפיה עליו ולא הסכימה לתת עוד פרטים"
"מסכנה שלי" אמרה איה וליטפה את חברתה "בטח את כולך מתוחה"
"היא הייתה עושה את אותו הדבר בשבילי. אני מכירה אותה, אני אף פעם לא אעזוב אותה להתמודד עם משהו לבד. היא עברה מספיק בחיים"
דנה סיפרה לה את מסכת חייה של שלי ואיה נשארה מרותקת עד הסוף.
שלי ירדה למטבח וראתה את שתיהן מדברות בחוץ. היא התכוונה לקחת לשתות ולחזור לחדר.
"שלי, בואי רגע אני רוצה להכיר לך מישהי"
היא העדיפה את השקט שלה, אבל דנה התעקשה.
" איה, שלי. שלי, איה. אותי אתן כבר כבר מכירות" צחקה
"היי שלי" חייכה איה והסתכלה עליה, בוחנת.
"היי, נעים מאוד." ענתה ולחצה את ידה. "דנה, אני מאוד עייפה, תעירי אותי כשברק יחזור?"
"אוקיי, תשני טוב"
שלי חייכה חיוך מאולץ לעבר איה וחזרה אל החדר.
"היא נראית כל כך עדינה"
"היא באמת כזאת" ענתה דנה בשקט כשהיא מסתכלת אל דמותה הנעלמת של שלי.
"בכל אופן" קטעה איה את מחשבותיה "אני מארגנת מסיבה פצצה אצלי בעוד יומיים. אני מתעקשת שתבואי. את יכולה להביא חברים" ורמזה על שלי
"לא תזיק לי אחת כזאת, יואו בא לי להשתכר עד שאני אשכח איך קוראים לי"
"אז זאת בדיוק המסיבה שאת צריכה"
דנה חייכה לה ושתיהן שקעו בשיחה ארוכה.
שלי התהפכה במיטה ולא יכלה לעצום עין.
'אסור
שאף אחד יידע מזה, בעיקר לא דפנה. ואם יספרו לה? לא, אני חייבת לעשות את
זה בדרך שלי...' שלי החליטה להקדים את הפגישה שלה עם חנה ולצאת מהדלת
האחורית מבלי שאף אחד ישים לב שנעלמה.
הבהרה: לא אכפת לי לקבל ביקורת בונה.
אבל יש דרך להגיד אותה מבלי שתישמע יהירה ומתנשאת לצד השני.
מנויים
מנויים מקבלים אצלי את הדברים הכי שווים אליהם ישר למייל.
מצגות, סרטונים, תמונות ועוד ועוד.
מצחיק, מרגש, מוסר השכל וכו'
17/7
שלחתי לכם הרגע מצגת מיוחדת, לא מהרגילות שאתם מקבלים בד"כ.
קבלו הצצה לדף:
לחצו על התמונה לגודל המלא.
יש שם קטגוריות של מוזיקה/צחוקים/סרטים וכו'
על כל דבר שתרצו ותבחרו, תוכלו להקליק וזה יוביל אתכם לצפות בו ישירות.
פשוט אוצר שיש לשמור, תהנו ***
23/7
לאלה ששכחו מה זו אהבה.
[מצגת] ובו חוקרים לקחו קבוצה של ילדים בגילאי 4 עד 8 ושאלו אותם את שאלת מיליון הדולר.
צפו במצגת עד סופה ותתרגשו כמו שלא התרגשתם מעולם.
*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים*
איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק.
מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".
כמו שהבטחתי, מדי פעם אמליץ על בלוג אחד או שניים שמגיבים אצלי בקביעות.
הפעם יהיה זה הבלוג הזה:
לחצו כאן ותראו.
עד כאן להפעם.
שיהיה לכולכם שבוע כיפי ומנוצל היטב!
אני אבקר אצל [כמעט] כל מי שהגיב אצלי לפוסט הקודם. DONE
ד"א, פוסט הבא, יוקדש ליוצר והמשורר המוערך ביותר, אהוד מנור, ז"ל.
*כולם, כולל אלה שאינם מנויים, יכולים לנסות מעכשיו לכתוב גם בנושא ולהשתתף בפרויקט רויאל "אהוד מנור - ללכת שבי אחריו"
פרטים בפוסט הבא.
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
