את השיר הזה כתבתי בעקבות התכנית שראיתי אתמול בהנחיית מיקי רוזנטל "איך להיות מאושר"
[תוכלו לקרוא על זה בקישור שנתתי למעלה]

קודם כל, מקווה שאהבתם את השיר.
עכשיו, תרשו לי להתעכב אתכם על התכנית של אתמול.
לא ראיתי את הפרקים הקודמים בתכנית שהתעסקו בכל מיני גורמים שעשויים, או לא, לגרום לאושר הנכסף.
התכנית של אתמול עסקה בשאלה אם ילדים הם הגורם לאושר או שהם בכלל הגורם שמונע אותו.
היו שם 3 נשים, אחת מהן היא סמדר שיר, שיש לה 6 ילדים שאת כולם הביאה בטיפולי הפריה מאוד קשים.
רוזנטל דיבר איתה על הקשיים שבדבר ואם זה היה שווה את הכאב ואת מה שהקריבה למענם והתשובה היתה חד משמעית, היא היתה עושה את זה שוב והיא לא הבינה למה בכלל הוא משתאה על כך שרצתה להביא ילדים וכמה שיותר, בכל מחיר, גם במחיר הכאב הפיזי והנפשי שבזה.
לאחר מכן, וכאן הדם בער בקרבי, הוא ראיין שתי נשים יקרות, שהחליטו כי הן לא רוצות להביא ילדים ולא מתכננות את זה לא עכשיו ולא בעתיד הקרוב.
הסיבה לא היתה בגלל בעיה כלכלית, או בגלל קריירה או סיבות שעוד אפשר [ניחא] להבין.
הן טוענות, שילדים לוקחים את כל תשומת הלב ושמים את ההורים בצד.
האחת נהנית כל חודש לצאת לחו"ל ליהנות, היא כבר מבוגרת בגילה וכשנשאלה אם יש בה חרטה ואולי היתה רוצה להחזיר את הגלגל לאחור וללדת עוד כשהיה ביכולתה לעשות זאת, היא ענתה חד משמעית, לא.
הבחורה היקרה השניה, הדהימה אותי אף יותר בהתנגדות שלה להיכנס להיריון ואומרת שהרחם ניתן בתור אופציה ולא בתור משהו שצריך להגשים, כמו שעיניים אפשר לעצום אם רוצים, כך גם הרחם נמצא ורק אם רוצים להשתמש בו, זה נתון להחלטת האם.

כמה שהתקוממתי, אוי כמה שהתקוממתי.
היום נשים רבות בעולם מתחננות לילד, כאלה שלא יכולות ללדת, משלמות אלפי אלפי דולרים רק כדי להביא ילד לעולם.
נשים סובלות מטיפול הפריה למשנהו ולא מתייאשות ומייחלות לרגע שהרופא יגיד להן כי נקלטו
ועכשיו אני רואה את 2 הנשים הללו, שמתוך החלטה שאני עדיין לא יכול להבין [רק לכבד], לא מעוניינות בזה ורואות בהבאת ילדים רק הפרעה לשגרת חייהם.
את התכנית ראיתי עם החברה כשההורים היו אצל הסבים שלי, מיד אמרתי לאימא שלי שתדליק ותראה.
באמצע התכנית קיבלתי SMS אחר SMS של זעזוע מצידה וחוסר יכולת להבין את אותה החשיבה הזאת.
בתכנית, ציטטו איזה פרופסור, שאמר שהמתכון לאושר הוא: הנאה+משמעות.
אז נכון, לא תמיד יש רגעי אושר בגידול ילדים, תמיד יש את הדאגה לשלומם, את הבעיה הכלכלית לאנשים קשיי-יום וכו'
אבל אלוהים,
אני רואה את אחותי הקטנה ואני פשוט נמס.
אבא שלי אמר לפני כמה חודשים לא זוכר, שכשהוא חוזר לבית אחרי יום עבודה מפרך של נסיעות ופגישות ושיחות עם אנשים, הוא מרגיש סחוט ומתיישב על הכורסא חסר כוח, וכשאחותי הקטנה [בת 4] רצה אליו וקוראת לו "אבא", הוא מרגיש שכל הכוחות חוזרים אליו, כאילו מישהו החייה אותו מחדש.
אני יודע שיש מצבים בהם אנשים מחליטים להביא ילדים מאוחר יותר, כי הם עסוקים כרגע בקריירה שהם בונים.
אני יודע שיש מצבים בהם המצב הכלכלי לא מאפשר,
אבל יש אפשרות להסתדר ואני לא חי בבועה!
יש לי ידידה חד הורית שמגדלת ילדה בת 5-6, היא ילדה אותה כשהיתה בת טיפש עשרה.
היא עברה מדירה לדירה כי הוריה לא הסכימו שתלד ומפה לשם, עם עזרה מחברים וגם תמיכה נפשית וכלכלית מאגודת "אפרת" וכמובן, עם הרבה רצון, היא הצליחה לגדל ילדה מדהימה, חכמה וכל כך מטופחת בלי לקפח את החיים של עצמה.
חברים של המשפחה, קרייריסטים שכל פעם יש להם עבודות בחו"ל ובארץ ומתרוצצים מפה לשם, ידעו שאם יחליטו להביא בגיל מאוחר יותר, אולי זה כבר לא יתאפשר.
תמיד יש מאיפה לתמרן ולהצליח.
אני כמובן לא אומר עכשיו לנשים "תביאו ילדים גם בלי בעל כי ילדים זה שמחה" ממש לא.
אבל אני מתייחס עכשיו בעיקר[!] לשתי הנשים הללו מהתכנית שבלי שום סיבה כלכלית או של קידום בעבודה, החליטו שילדים הם רק אבן בדרך שלהם שמפריעה להנאה והחופש שלהם בחיים.
ושוב, אני מאוד מכבד את זה ואין לי שום זכות להגיד לאנשים מה לעשות,
אבל לבחור באופציה של התבגרות בבית ריק ונקי מצחוק של ילדים, מההשתובבויות שלהם והברק הזה שיש רק להם בעיניים...
לא מתעכל לי.
אישית, אני מת לילד. למרות שאני עדיין כזה בעצמי.
זה אושר אם לא האושר בעצמו.
ליצור בעצמך משהו, זה בשבילי סיפוק והנאה לצד משמעות ענקית של החיים וזה רבותיי [וגבירותיי היפות],
ה- אושר האמיתי.

*************
ועוד משהו, עכשיו בכלליות לגבי הנושא הזה של האושר.
כסף, אהבה, בריאות, חברים,
כל אלה גורמים לאושר, זה נכון.
אבל מה שגורם לאושר באמת, הוא האמונה בעצמך שאתה יכול להתמודד עם בעיות ועם מה שאין לך, מבלי להלחיץ את עצמך שכל מכשול הוא סוף העולם.
האושר הוא לראות את העולם מזוית ראיה של בן אדם עשיר בכסף ובידע.
עשיר זה לא אומר מליונים בבנק, עשיר זה להסתפק במה שיש לך ולשאוף קדימה תוך כדי הערכה עצמית ובטחון שאתה מסוגל ליותר, שאתה שווה וראוי בפני אחרים מבלי להיות יהיר.
להיות עשיר בידע, זה תמיד לרצות ללמוד איך אני יוצא ממשבר שנקלעתי אליו בלי לחשוב על המוות כפתרון סופי.
ועוד עושר, העושר עם ע' שככל שאתה מחייך לסביבה, ככה אנשים נהנים מחברתך ורוצים להיות קרובים אליך. אתם מייצרים לעצמכם סביבה חברתית שבה אתם נהנים להביע את דעתכם, לשתף אחרים ברעיונות, לתמוך ולהיתמך.
אז אל תרדפו אחרי הכסף והפירסום, כי ראינו הרבה כאלה שיש להם הרבה מזה ועדיין מצאו את מותם בהתאבדות אחרי שנכנסו לדיכאון.
האושר הוא פה מתחת לאף, תזרעו באדמה של חייכם את האופטימיות, את האמונה הזו שכל בעיה היא עוד אתגר שאפשר לצאת ממנה, בכל מיני דרכים, בלי להתייאש, ואתם תצמיחו לכם עתיד זוהר של סיפוק, הנאה ואושר.

זה מה שאני מאחל לכולנו בשנה החדשה,
שנמצא את האושר שטמון בתוך כל אחד ואחת מאיתנו.

בהצלחה!

רוצים גם לכתוב משהו בנושא?
אתם לא חייבים בצורת שיר.
עשו הפניה לפוסט הזה ואשמח לקרוא את דיעותיכם ואני בטוח שגם אחרים ייכנסו להעיף מבט.

ד"א,
תכנית מצוינת.

אשמח אם תמליצו, במידה ואהבתם את הפוסט.


מאחל לכולכם יומטוב ומהנה,