מבחוץ אני נראית לך מאופקת ורכרוכית,
אך בתוכי, כולי זועקת
ומקיאה את התסכול לתוך קיר זכוכית.

את השיר הזה כתבתי למישהי שביקשה ממני במייל.

יש לה "חברה" שבלי בושה, גונבת ממנה בכל פעם מחדש, את הסיכוי לאושר.
היה פעם אחד שהיא מאוד אהבה, הם היו ידידים, אותה "חברה" ידעה את זה, כמובן.
פתאום היא מתקשרת אליה ואומרת לה "הוא הציע לי חברות!"
אותה "חברה מאוד טובה" לא הודיעה לה את זה כדי לבקש ממנה אישור, אלא רק כדי לשאול אם כדאי לה להסכים [לפזר לה מלח על הפצעים].
ההיא, שלה כתבתי את השיר, כמובן שלא רצתה לעמוד בדרכם כי לא רצתה להרוס לו את ההזדמנות ושלא ישנא אותה על כך.
לאחר כמה חודשים, ותוך כדי שהיתה בדיכאון גדול וקושי ענק לראות אותם יחד בכל יום, היא הכירה מישהו חדש.
בינתיים, אותו הזוג נפרד ואותה ה"חברה" עטה לקראת אותו אחד חדש שנכנס לתמונה וגנבה לה גם אותו. וכאן זה עדיין לא נגמר זה רק נמשך ונמשך.
לא קשה להבין את הכעס והתסכול הגדולים שהיא מרגישה, נכון? לפחות לא לי.
זה כבר לא קנאה, אלא הפך לשנאה טהורה כלפי אותה חברה במרכאות, שכל הזמן, בהתמדה, הורסת לה קשרים ועומדת בדרכה.
היא ביקשה ממני לכתוב לה שיר על הרגשות שלה ולהביע את מה שעובר לה בלב.
מקווה שהצלחתי.

מילה שלי,
אני לא מבין, למה כבר מההתחלה, כשראית שהיא כזו, לא הרחקת אותה ממך.
רואים שהיא לא ראויה בכלל לתואר הנכבד הזה של "חברה."
אבל לא בוכים על חלב שנשפך וצריך להסתכל קדימה.
היא זו האבן באופניים, שמכשילה אותך בכל פעם שאת קרובה להיות מאושרת.
היא כנראה לא מסוגלת לראות מישהו אחר יותר מאושר ממנה ולכן, נשאר לה להרוס. וכמה שיותר מהר.
האמיני לי, שאין מה לקנא באנשים כאלה.
בקרוב מאוד, יראו בה אחת שאי אפשר לסמוך עליה ולתת אמון וכל שכן, "לאמץ" אותה כחברה או וכבת זוג לחיים.
אותה חברה, בסופו של דבר, תישאר בודדה עם רקורד של הרבה חבר'ה שבגדה באמונם וזרקה לאנחות, שייארח לה לחברה בסלון, מול הטלויזיה, לבדה.

מה אני מציע?
תני לה הזדמנות אחרונה לקשר איתך.
אל תפחדי לשים את הקלפים על השולחן, אל תרגילי את עצמך לחיים בהם הם יכולים לדרוך עלייך ואת תמשיכי לחייך כאילו זה לא כואב.
כמו שנפתחת אליי במייל, כך תוציאי את הכל בפניה.
לא משנה מה יהיה באותה השיחה ואיך היא תיגמר, תני לזה כמה ימים להירגע ואז אם היא תבוא אלייך ותתנצל ותרצה לשקם את היחסים איתך, תני לזה עוד סיכוי.
אם היא תחזור לסורה,
תפסי ממנה מרחק כמו מאש.
חברים אמורים להיות 'משענת' תומכת לגב ולא גחלים בוערים מתחת לכפות הרגליים.

בהצלחה!



*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים*
איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק.
מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".

מצטער על חוסר הנוכחות שלי בימים האחרונים,
הייתי עסוק עד מעל הראש.
-אני אבקר אצל [כמעט] כל מי שהגיב לי לפוסט הקודם- DONE

חג סוכות שמח!