| 11/2009
אני ואתה, עוד נשנה את העולם.
עלה איש אחד קשיש,
על אוטובוס עמוס.
החלה הנסיעה הארוכה על הכביש,
והכל היה תפוס.
נער עם אוזניות, שמבחוץ נראה מנוכר,
קם לאחר מס' שניות,
ומקומו נתן למבוגר.
עולה חדש, ביישן ומפוחד,
היה בחוץ לבדו.
לא התקרב אליו כמעט אף אחד
ולא התיישב לידו.
הרגיש פתאום נגיעה על הכתף,
הוא הסתובב בחשש.
"רוצה לשחק? יהיה ממש כיף"
החייהו מחדש.
אישה קשת יום,
הלכה לעשות קנייה.
אין לה זמן לנשום,
אפילו לא לשנייה.
השקיות כבדות
וכוחות היא בקושי מוצאת,
עד ששתי ילדות,
התנדבו את קניותיה לשאת.
אדם עם עגיל
והשני עם כיפה.
מחזה לא רגיל
[ואף מוזר טיפה...]
מדברים ביניהם בעניין וקשב רב,
למרות ששונים שניהם, כמו מזרח למערב.
מדינה לא יכולה להתקיים ללא ערכים.
היא תהיה חברה חולה, בה ייבלו פרחים.
סובלנות יש ללמוד,
כי חסרונה, הוא רע.
קודם תדע לתת כבוד
ואז תקבל תמורה.
שינוי מתחיל מבית, בכל סטטוס וגיל.
ההשקעה היא כדאית,
אז מה אתם אומרים,
שנתחיל?
שיר שכתבתי לכבוד החודש החדש, הבא על כולנו לטובה.
קודם כל, הרשו לי להסביר חלקים מהשיר ובעיקר, למה באמת התכוונתי ואיפה יש דגש מיוחד.
כאן אני חייב להדגיש, למרות שאין אחד שלא מכיר את המשפט "אל תסתכל בקנקן,
אלא במה שיש בו" - אל תשפטו אנשים על פי המראה שלהם, על פי הלבוש ואיך הוא
"מקושט". לפעמים הוא יכול להפתיע אתכם בכמה שטעיתם.
- כמובן יש גם את עניין "והדרת פני זקן" - לא פעם יש מצבים בהם יש מקומות
תפוסים אם זה בכלי תחבורה, או אפילו בתורים בסופר ובקופת חולים וכו'. לתת לאחרים את המקום שלכם בתור, לא יוריד לכם מהכבוד, רק יגדיל לכם אותו.
בבית השני, כתבתי על תלמידים עולים חדשים ממדינות
שונות שלא תמיד מתקבלים על ידי בית הספר בזרועות פתוחות [ואני עדיין לא
מדבר על אותו ביה"ס שלא הסכים לקבל אליו תלמידים אתיופים]
אבל לא רק עולים חדשים, אני מדבר על כל תלמיד שהוא בשוליים, שנראה מבודד
ומתבודד ללא חברים. אם רק תביעו בו עניין, תתקרבו אליו, תשתפו אותו בחברה
שלכם, זה כאילו החייתם מישהו מת. ואני ממש לא מגזים בתיאור.
בבית השלישי, כתבתי על אישה קשת יום שסוחבת את
הקניות שלה בקושי ונראה כאילו חייה הם הישרדות אחת גדולה. אם רק תציעו
עזרה, אתם תרגישו מה זה כשהלב מתמלא. אתם תראו פתאום צבע על לחייה של אותה
אישה שלבטח שיניתם לה את כל המחשבה, שעשיתם את חייה, אפילו אם זה לרגע קט,
לקלים יותר. זה סיפוק שאני בטוח במאת האחוזים, שהוא גדול יותר לצד הנותן
מאשר המקבל.
בבית הרביעי, התייחסתי לפלגים בעם. בשיר כתבתי
ספציפית על דעות שונות בין חילונים לדתיים [אבל לא רק]. הדעות הללו לא מתרצות ריחוק
מנוכר בין השניים. להיפך, עם קצת סובלנות וקבלת האחר, אפשר למצוא דברים
משותפים אחרים שכיף יהיה לדבר ואפילו להתווכח, אבל ויכוחים שיש בהם כבוד
אחד לשני ולא כמו מה שהולך באולם הכנסת.
בקטע הסופי, בשורה של "ייבלו פרחים" כוונתי היתה, שבגלל האלימות, השכול יגדל ונאבד הרבה חפים מפשע. אני נוטע תקווה ואמונה שיש בי, שאם כל אחד
יעשה את השינוי הזה בעצמו ויקרין כלפי הסביבה שלו, אני בטוח שהמצב
במדינתנו הקטנה, ישתנה פלאים.
אמנם לא ביום אחד, אבל מי אמר שמסע של אלף קילומטרים הסתיים בין לילה?
*פרויקט השבוע לכולם*
לסיום, אני מאפשר לכל מי שהגיע לכאן וקרא את הפוסט,
לכתוב אצלו בבלוג על מעשה טוב שעשה היום/בתקופה אחרת בעברו, או "שתפס על חם" אחרים שעשו זאת או אפילו אם עשו לכם, זה לא צריך להתחרות בהמצאת הגלגל. מעשה טוב שגרם לשני הצדדים לחייך.
תנו קישור לפוסט הזה כדי שגם אחרים יוכלו להצטרף. וכל מי שכתב, שיגיד לי והקטע שלו יופיע כאן בפוסט.
מי שרוצה, יוכל גם לכתוב קטע בצורת שיר/סיפור.
ד"א, אשמח גם אני, לשמוע את דעתכם על הקטע שלי.
- אביגיל
- רותם
- לורה
שינוי מתחיל מבית, בכל סטטוס וגיל.
ההשקעה היא כדאית,
אז מה אתם אומרים,
שנתחיל?
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
