חפרתי בור בתוך לבי,
קברתי כל תקווה.
לא נותרה סבלנות בקרבי,
נישמתי לכך סירבה.
רוחי דעכה, כמו אבן קרה, בתוך גוף חי, נושם.
הכל בגללך, בגלל מה שקרה,
[לא אכפת לי כבר מי אשם.]

ואז פתאום נכנסת אל החדר, בשקט, בבטחה.
לחשת "יהיה בסדר" עם פרח שהבאת איתך.
"מאין השגת מפתח?", שאלתי מבולבלת.
"האהבה לא מתה, זה רק נדמה לך,
היא זו שפתחה לי את הדלת"

שיר שכתבתי למישהי שביקשה ממני במייל.

היא אחת שנפגעה מאוד חזק מאהבה ישנה שהיתה לה.
כלכך חזק, שמרגע הפרידה, היא לא נתנה יותר אמון באף אחד, כבר לא חיבקה, אפילו לא את המשפחה שלה.
הדרדרה בלימודים, נהייתה צינית ואדישה וכל זאת ועוד, בדמות חומות שבנתה, מגננות.
מבחינתה, מי שפגע בה פעם, נמחק אצלה לנצח. הפסיקה לתת הזדמנויות.
רמת הפגיעות אצלה הרקיעה לשחקים או אם לצטט אותה: "אני חושבת שבאותו זמן [הפרידה] הפסקתי לחיות"
על אף שזה קרה די ממזמן, עדיין קשה לה להימצא ליד אותו נער. ולצערה, זה לא משהו שהיא יכולה למנוע, כי הוא איתה כל יום [כנראה באותו בצפר]

לא מזמן, היא הכירה מישהו שגדול ממנה בשנה וגר רחוק.
לדבריה, הוא נתן לה להרגיש מה שלא הרגישה כבר 5 שנים.
נטע בה אמון שלא כולם אותו דבר, שיש עוד אחרים , נתן רמיזות על עצמו פה ושם.
הוא גרם לה לחייך ביום הכי רע שלה בשבוע!
פתאום, כל הרגשות מתחילים לצוף למעלה, כל מה שקברה בתוכה והדחיקה, הקור שהפגינה מבפנים, הפך לחום שהתגעגעה אליו.
עד פה הכל נפלא,
אבל החשש שלה, שיהיה לה דז'ה-וו, שהאהבה/אכזבה הקודמת, תשחזר את עצמה בדמותו.

מילה שלי,
הו, את לא מבינה כמה מוכרת לי ההרגשה הזאת.
אני לא אתחיל לדבר עליי, אבל רק שתדעי שאני הכי מכיר את הדילמה שאת עוברת עכשיו, את המערבולות בלב ובבטן וסימני השאלה.
מצד אחד, כלכך נעימה ההרגשה של פעם, התחושה שחיממה מבוקר עד לילה וגרמה לרחף מעל האדמה.
מצד שני, להיכנס שוב לתוך זה, עם מישהו אחר אמנם, זה להסתכן ב-חלילה, לחוות את זה שוב. והרי, את כבר מכירה היטב את חודה של הסכין שנכנסה פעם אחת ללב והשאירה שם צלקת לזיכרון.

כאחד שזכה באהבה חדשה, כלכך חזקה ומדהימה, אחרי שהיססתי תקופה ארוכה אם כדאי בכלל להיכנס לשם שוב,
אני מייעץ לך עכשיו, ללכת על זה!
כן, למרות הסיכון, שיש מצב שהוא לא האחד ושוב תצטרכי להיקשר ואולי זה לא יילך ותיפרדו ותעברי את כל הסיוט מחדש.
אהבה שווה את הסיכון. ולא אכפת לי להישמע קיטש ובנאלי. אני מדבר ממה שקורה לי עכשיו, ביומיום ואני מבטיח לך שזה גדול מכל דבר בחיים.
אל תתני להזדמנויות לברוח, כי אם תהססי יותר מדי, ההזדמנות הנוכחית תיעלם ולא תוכל לחכות הרבה זמן.
אנחנו מסתכלים על הסיכון אבל מה עם הסיכוי? הסיכוי לזכות במערכת יחסים שתחייה אותך כל בוקר מחדש ותרדים אותך כל לילה בנשיקה ותחושת ביטחון?
אי אפשר לחיות במגננה כל החיים.
נכון, יש את התקופה הזאת של הכאב והרצון להסתגר ולא להאמין באף אחד ושום דבר,
אבל צריך לתת זה זמן מוגבל כדי שאחר כך נרשה לעצמנו לקום על הרגליים ולהמשיך במסע ולא לתת לחיים לעבור לך מול העיניים כמו סרט נע בלי שתשתתפי בו.

בהצלחה!

*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים*
איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק.
מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".

הירידה מהפעילים:
כפי ששמתם לב, הבלוג ירד מרשימת הפעילים המלאה.
קודם כל, הכל בסדר, אל דאגה, זה זמני[:
מי שיכול, בבקשה, שישים קישור לבלוג הזה בפוסט העדכני אצלו, כדי להחזיר אותו מהר יותר לאיפה שהיה ואפילו למקום טוב יותר.
תודה ענקית לכל מי שעושה זאת.
מבטיח שתתוגמלו, על אף שאני יודע שמי שכבר פירסם, לא עשה זאת כדי לקבל שום תמורה. אבל אני מתעקש!

עריכה 4/12
תודה לה על כפתור הלינקוק המשגע הזה.

תודה לכולכם על הסבלנות לעידכון ועל כל התגובות בפוסט הקודם.
אני אבקר ואגיב גם אצלכם, כמו תמיד. DONE

מעיין קובבה עפה,
הוריי! [;


שיהיה לנו שבוע טוב ונעים...
גלעד שליט נמצא בשבי כבר: 1,254 ימים.