| 12/2009
על מדף מאובק. זמן רב עבר מהפרח האחרון שהבאת.
מאז לא קרה דבר, כאילו אהבתך אליי כבר מתה.
נעלמו הודעות האהבה הקצרות, שהיית משאיר.
הן כל כך חסרות,
לא היה להן מחיר.
התמעטו הנשיקות, גדל לו הפחד.
המחשבות לא מפסיקות,
זה לחוד מאשר ביחד.
תירוצים צצים לרוב ואני נשארת בצד.
אני רוצה קרוב
ואתה מעדיף לבד.
מתי ביקרה כאן סערה, שהעיפה את הרגש,
שבגללה אני כזרה, אפילו יותר מליל אמש?
למה השארת דלת פתוחה, למה הרשית לה בכלל?
אתה עדיין אוהב, אני בטוחה,
רגע בלעדיך, הוא בלתי נסבל.
אני שקופה, או שאתה בוחר לא לראות?
אולי זאת רק תקופה , אבל בינתיים,
זה לדבר אל הקירות.
אם תרצה ללכת, זה יכאב לי כמו סטירה.
ליבך הפך מתכת. [בלי רצון או מבחירה?]
אני פה, למרות הכל, מסרבת לפרוש כנף,
כמו בובה בלי הבעה ובלי קול,
זרוקה על המדף.
כתבתי את השיר למישהי שביקשה ממני במייל.
יש לה חבר כבר כמה חודשים.
בהתחלה היה הכל נפלא. הוא היה החבר המושלם.
ימים חלפו, והזמן שהקדיש לה להיות ביחד, רק התמעט.
הוא מצא כל מיני תירוצים, שבהתחלה התחשבה בהם וגם הבינה, אבל כשזה נמשך
ולא נראה איזשהו אור ותקווה לשינוי, היא הסיקה שאולי היא זו שמכבידה עליו
וגורמת לו להתרחק.
היא, מצידה, נותנת לו את המרחב שלו ולא לוחצת. כשהיא שואלת אותו מה מציק
לו, הוא עונה ב"לא משנה", "לא חשוב" והוא לא מבין כמה זה מכאיב לה.
היא כתבה לי שהיא אוהבת אותו והיא תתן לו את כל הזמן שהוא צריך, למרות
הכאב שלה. אבל מצד שני, שלושת המילים שהיו נאמרות פעם, מאוד חסרות לה
עכשיו והיא מתגעגעת לתחושה שנתן לה בעבר הלא כלכך רחוק.
מילה שלי,
זה נראה שאת זו שנלחמת לבד על
הקשר. את מתעקשת עליו ולא מוותרת ואילו הוא? הוא מצידו מתרחק ומתחמק עם כל
מיני תירוצים שכבר מיצו את עצמם אתמול.
אני מבין שאת אוהבת אותו, אבל
כפי שאני רואה את זה, את נותנת לעצמך להיראות כמובנת מאליה. חפץ שהוא יכול
לבוא מתי שהוא רוצה, להתרפק עליו, לקבל ממנו אהבה ואז כשנגמר לו, להראות
לך את הגב וללכת.
לאהבה דרושים שניים. כשיש רק אחד שמשקיע ונותן, זו לא אהבה,לא משנה כמה משלים את עצמנו.
אהבה זה יותר מרגש. אהבה זה
יותר מ"אני אוהב/ת אותך" עם נשיקה וחיבוק. אהבה זה כבוד והדדיות, עם דגש
על הדדיות. זה שיתוף וקרבה, זה מעשים.
נכון שלפעמים יש תקופות שרוצים
להיות קצת לבד, זה קורה אצל כל זוג מתישהו, אבל לכל זמן יש גבול והוא לא
יכול לתת לך הרגשה של מישהי לא חשובה מספיק כדי לחלוק את מה שהוא חושב
ומרגיש. את לא רק גוף, את גם לב ונשמה.
המרחב שנתת לו חייב להסתיים מתישהו, את לא יכולה לעמוד בין שמיים לארץ ולחכות שיזוז משהו כשבעצם, זה רק מחמיר.
כשאנחנו נמצאים בקשר מסוים הרבה
זמן, אז יש את תחושת ההרגל ומפחדים לאבד את מה שהשקענו בו ואהבנו ולכן,
אנחנו נוטים לרצות להישאר שם ולא משנה כמה זה גורם לנו לסבול.
אני לא אגיד לך להיפרד ממנו, את זו שתצטרכי להגיע להחלטה, לכאן או לשם.
ההחלטה הזו צריכה להיות נכונה בשבילך ולא רק בשביל הצד השני.
ועוד משהו,
את הרבה יותר מסתם בובה, הגיע
הזמן שתקרעי את החוטים ותאהבי אחד שישקיע בך שבעתיים ממה שאת תתני לו
ויאהב ויכבד אותך כאילו היית חלק ממנו.
בהצלחה!

*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים* איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק. מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".
תודה לכולכם על הסבלנות לעידכון ועל כל התגובות בפוסט הקודם.
אני אבקר ואגיב גם אצלכם, כמו תמיד. DONE
שיהיה לנו שבוע סוף! וכמובן, חג אורים שמח וטעים[:
בתקווה גדולה שהדבר היחיד שנספור החג הזה, יהיה את נרות החנוכה ולא עוד את זמן שביו של גלעד. עריכה 13/12אני מקבל המון המון מיילים שצריכים מענה ממני, אף מייל לא יחזור ריקם ומאף מייל אני לא מתעלם, אני אקדיש זמן ותשומת לב ראויים -לכולם- תודה על הסבלנות
*גלעד שליט נמצא בשבי כבר: 1,264 ימים.*

| |
|